|
|
עמוד:12
א ה ב ת נ צ ח א מ ה י ת 2 1 על סיפורי התנ"ך הסעירו אותה . חברותיה היהודיות זכו לחינוך בסיסי בלבד, שכלל בעיקר הקניה של מלאכות בית שונות . הן לא הכירו את דפי התנ"ך כמו הנערות הנוצריות שהאזינו לדרשות הכומר בימי ראשון בכנסייה . גרייס נדהמה מהפער, והחליטה לייסד עלון לנשים . המשיכה לכנסייה הייתה האירוע הראשון שהשפיעה מאוד על חייה . האירוע השני היה כרוך גם הוא בכמיהה שלה אל המוזיקה . גרייס המוזיקלית, המפליאה לנגן בפסנתר הביתי, אהבה גם הלכה לנשף מקומי . שם הסתחררה מהצלילים 17 לרקוד . בגיל תא בגופה . והתנועות והייתה כשיכורה מהשפעת המוזיקה על כל אולי חשה מוארת מחיוך של מי מהבנים בני גילה . אלא שאז הגיעה אימה לאולם הנשף, ובפנים טובות אך חמורות מרחבת הריקודים . "נועדת לגדולות",משכה והוציאה את בתה אמרה לה האם . "יש לך יכולות וכישורים להשפיע על נשים יהודיות, שתהיינה יהודיות גאות . אל תבזבזי את זמנך בין הרוקדים" . גרייס יצאה עם אימה מן הנשף וחזרה אל שולחן הכתיבה שלה . דבריה של האם רק חידדו את כתיבתה של הבת : מכאן ואילך כתיבתה לא הייתה רק תחביב או הנאה, אלא שליחות רוחנית ולאומית של ממש . קהילתיים,מוסריים וכללים-אגילר החלה לכתוב רעיונות דתיים למשל על חשיבות האם במשפחה כאחראית על חינוך הדור הבא או על צרכיה הרוחניים של האישה היהודייה . היא עצמה לא הספיקה להפוך לאם ולא נישאה מעולם . חשיבתה מקורית, עצמאית, לעיתים נועזת . דוגמה לכך היא שהתנ"ך יתורגם לאנגלית כדי – יש מי שיאמר דרישתה – בקשתה שגברים ונשים יוכלו להשתמש בו לעיצוב דרכם הרוחנית . היא גם לא היססה למתוח ביקורת על הממסד הרבני, שזנח את התנ"ך לטובת טקסטים אחרים .
|
|