|
|
עמוד:8
מקסים הרקין 8 השני אני כותב בסתר גם דברים אחרים . על הכריכה שלה כתבתי ברוסית : היומן שאיש לא יקרא . אני חייב להשאיר משהו אחריי, משהו שיגיע לילדים שלי . לפיט בן האחת- עשרה, חצי אחי, שצעיר ממני ב- 24 שנים, שאני דמות האב היחידה שלו, ולמוניקה בתי, שעוד לא בת חמש . אני חייב איכשהו לספר להם שלא עזבתי אותם מרצוני . שאני אוהב ומתגעגע עד כאב . אני כותב במחברת לאימי, טלה : אימא, אני מצטער על הסבל שאת עוברת בגללי . זה לא היה אמור להיות ככה . כל חיי נתת לי יותר ממה שביקשתי, אולי יותר ממה שידעתי להחזיר . אני יודע כמה האמנת בי, אולי יותר מבכל אחד אחר . והנה אני הופך בעל כורחי לעוד גבר שעזב והשאיר אותך להמתין לשובו . תחזיקי מעמד, עוד קצת, עוד טיפה . אם אלוהים ייתן לי את ההזדמנות, אחזור ואקח ממך את כל העול, אסחוב בשבילך את כל המשקל, כדי שתוכלי לנוח קצת, להיות שוב ילדה בלי דאגות . אני אוהב אותך כל כך, מקס
|
|