|
|
עמוד:14
] 14 [ הבדיון הישראליים, אך מקצועם תורם אך מעט לאפיונם, והם פועלים בזירות הרגילות שבהן פועלות דמויות אחרות . * מאחר שהמשפט בישראל אינו מונגש לציבור הרחב דרך עולמות הספרות, הטלוויזיה והקולנוע, כשישראלי מן היישוב פוגש את המשפט הוא עומד נבוך . הלא כלליו המדויקים של העולם הזה מוכרים רק ליודעי ח״ן — עורכי הדין והשופטים העוטים חליפות שחורות, ענובים בעניבות, אומרים זה לזה אף את הדברים הקשים ביותר בגוף שלישי ותוך כדי קידה . לעומת זאת, האדם שעניינו שלו ניצב במרכז המחלוקת חש עצמו אבוד וזר, שחקן משנה בהליך משפטי שהוא אמור להיות גיבורו . ספר זה אינו יצירה ספרותית בדיונית, ובכל זאת אני מקווה שירים תרומה צנועה לשורת הספרים העבריים העוסקים במשפט . קיבצתי בו שורה של פרשות משפטיות שונות שהיה לי חלק בהן, ושיש בהן מן הדרמה האנושית במשפט . לאורך השנים סיפרתי עליהן מפעם לפעם למשפחתי, לשותפיי ולחבריי הצעירים לעבודה . הם שדחקו בי להעלות את הדברים על הכתב . * יורם שחר, ״המשפט על-פי חנוך לוין״, משפט ועסקים , כ, תשע״ח ( דצמבר 2017 ) , עמ׳ 613 – 614 .
|
|