|
|
עמוד:14
14 שלומית ליר ׀ ליאת איילון המפגשים נבנו סביב צפייה בקטעים משלושה סרטים שבהם מופיעות דמויות מבוגרות : הסרט הצרפתי טאטי דניאל , בבימויו של אטיין שאטילייה ( 1990 ) , הסרט האמריקאי המתמחה , בבימויה של ננסי מאיירס ( 2015 ) והסרט הישראלי אהבה בשלייקס בבימויו של יוחנן ולר ( 2019 ) . זאת מתוך תפיסה שמבע קולנועי העוסק בדמויות מבוגרות יכול לסייע לגבש את תפיסת הגיל ומשמעויותיו, לשתף אחרות ואחרים ולנהל שיח אודות משמעויות הגיל : קשייו והאפשרויות לחוויות חדשות שהוא עשוי לפתוח . הפרק מנתח את השיח שהתפתח בקבוצות המיקוד מתוך הקשבה לנקודות המבט האישיות של המשתתפות, ומתוך כוונה לבחון כיצד חוויות אלה חורגות מהפרטי ומאתגרות סטריאוטיפים גילניים מגדריים המושרשים בתרבות ובחברה . ניתוח זה מאפשר להצביע על האופן שבו נשים מבוגרות אינן רק צרכניות של דימויים חברתיים אלא גם פרשניות פעילות שלהם . נשים רבות בקבוצת המיקוד התייחסו לשינויים החיצוניים שהן חוות דרך פריזמה של אובדן, ותיארו מגוון דרכי התמודדות שפיתחו מול מסרים חברתיים מתמשכים הדורשים מהן לטשטש את סימני הגיל ולהזדקן מבלי להיראות כמי שהזדקנו . מתוך עבודת ניתוח הממצאים אנו מציעות מודל הכולל חמש אסטרטגיות התמודדות שונות לשינויים במראה החיצוני, המתקיימות בחלקן במקביל, ומשקפות קשת של תגובות רגשיות, החל מתחושת אבל על אובדן הנעורים וכוח המשיכה, המשך בביקורת על ייצוגים תקשורתיים ממוגדרים ונורמות תרבותיות ההופכות נשים זקנות לשקופות, עבור לשלב ההימנעות, שמתבטא בהתרחקות מהתבוננות במראה, דרך טיפוח ושימור שגרות טיפוח ועד לקבלה והשלמה עם השינויים במראה . ההבדלים בין תגובות הנשים פורשו כמשקפים הבחנה בין מוקד שליטה פנימי לחיצוני . נשים עם מוקד שליטה חיצוני הפנימו את המבט השיפוטי של האחרים, ולכן דיווחו על תחושת אובדן גדולה
|
|