|
|
עמוד:11
11 ממוגדרות בזמן היצירה בהפיכתן לשקופות או לחסרות סוכנות משל עצמן, דורשת פעולה אקטיבית של חקירה ובחינה של ייצוגי גיל וזמן בקרב נשים . הספר מציע מסע שוטטות בין טקסטים שונים מעולמות היצירה, המנותחים באופן המאפשר לבחון את ההצטלבויות בין מגדר וגיל ואת מה שעולה מהן בהקשר של חיי נשים לאורך ציר הזמן . בחינה זאת מתמקדת בשאלות הקשורות ליכולתן של נשים לגלם סוכנות, ולבחור לפעול באופן אקטיבי בעולם, תוך אתגור התפיסות השובות אותן . סוגיית הסוכנות שזורה לאורך כל פרקי הספר בהתבוננות בעולמות היצירה ובאופן שבו ייצוגים של נשים מבוגרות מהדהדים בהם . בספר חמישה פרקים, שני הפרקים הראשונים עוסקים במשמעות 3 שני הפרקים הבאים עוסקים היופי כחלק מההתבגרות הנשית . 5 שבהם משמעות הנשיות בסרטים סבתא שכזאת 4 ו כרטיס לגן עדן , נבחנת בעידן פוסט-פמיניסטי, מתוך בחינת יכולתן של נשים צעירות לממש את עצמן ביחס לנשים מבוגרות ודורות קודמים . הפרק החותם את הספר עוסק במיניות ויצריות ובוחן את סוגיית המיניות הנשית על ציר זמן, כפי שהיא משתקפת בספר ערות : נשים מדברות מיניות של תמר מור סלע . הפרק הראשון "לפרק את ביתו של האדון בכליו : היבטי מגדר וגיל בתערוכת התכשיטים קמטים " של האמנית נועה זילברמן מתייחס לאמרה הידועה של הסופרת והמשוררת האמריקאית אודרי לורד, "כליו של האדון לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון" ( 2006 ) . אמירה זו, שהפכה לאבן יסוד בפמיניזם הרדיקלי והרב-גזעי, מתחברת למיקומה של לורד כאישה שחורה, לסבית ופמיניסטית, החיה בשוליים של שיח גברי, לבן והגמוני . לורד מביעה בדבריה ספק עמוק ביכולת של קבוצות מודרות להביא לשינוי חברתי מהותי באמצעות שימוש בכלים, במבנים ובשפה של הממסד הפטריארכלי עצמו, מתוך הבנה שכלים אלו בעצם טבעם נועדו לשמר את הסדר הקיים ולא לאתגרו .
|
|