|
|
עמוד:8
8 שלומית ליר ׀ ליאת איילון בעוד שלעיתים קרובות גברים מבוגרים ממשיכים להיתפס כבעלי ניסיון, סמכות וכריזמה, נשים מבוגרות עלולות להידחק לשוליים ולאבד את ההון הסימבולי שהחברה מעניקה לנעורים ולנשיות הנתפסת כאטרקטיבית . כך נוצר מצב שבו ההצטלבות בין מגדר וגיל אינה רק חיבור של שני צירי אפליה, אלא מערכת כפולה של דיכוי שיכולה להציב נשים מבוגרות בתחתית ההיררכיה החברתית . הבחנה זו בולטת לרוב בעולם התרבות המערבי, אשר לאורך ההיסטוריה ייצר היררכיה בין גברים לנשים באופן שבו הזיקנה מוצגת ומתפרשת . באמנות הפלסטית, בספרות ובקולנוע, סממני גיל אצל גברים, כגון שיער שיבה וקמטים, זכו לא אחת לייצוג המסמן אותם כמופת לניסיון חיים, חכמה ואופי . לעומת זאת, נשים זקנות הוצגו במקרים רבים באופן סטריאוטיפי כדוחות ומפלצתיות, 1 למעשה, סימני הגיל בקרב או שהודרו לחלוטין ולא זכו לכל ייצוג . נשים הוצגו לרוב כסימן להידרדרות, הזנחה ולעיתים אף סכנה . כך למשל, סטריאוטיפ המכשפה הזקנה מהווה דימוי מרכזי בתרבות הפופולרית, במיוחד באגדות עם, בספרות ילדים ובקולנוע . באופן העולה בקנה אחד עם סטריאוטיפ זה, לא אחת, תוצגנה נשים זקנות בעולמות היצירה כדמויות מניפולטיביות, מבודדות או מרושעות 2 שיש להיזהר ולהתרחק מהן בשל מראן, אופיין והתנהלותן בעולם . הניגודיות בין ייצוג אוהד של גבריות מזדקנת לבין ייצוג מגחיך ולעיתים אף גרוטסקי של נשיות מבוגרת באה לידי ביטוי עקבי באמנות ובתרבות לאורך הדורות . כך למשל, ביצירתו של הצייר קוינטן מַסֵיְיס ( Massijs ) מוצגות שתי גרסאות של הזקנה : האחת, דמות אישה מבוגרת, המוכרת בשם "הדוכסית המכוערת" ( 1513 ) , המוצגת באופן לעגני, מעוות וחסר חמלה . והשנייה, דמותו של גבר מבוגר ( 1517 ) , העונה לסטריאוטיפ "הזקן החכם", כאשר סימני הגיל מחזקים את דימויו כסמכותי, מנהיגותי ונבון .
|
|