|
|
עמוד:14
14 שילה שיינברג ׀ אסתר רתם החינוך בקהילות הנוצריות של אירופה בימי הביניים בימי הביניים לא היו בתי ספר כמו שאנו מכירים היום, ולא היה חינוך פורמלי אחיד . הילדים למדו דברים שונים בהתאם למעמד, למין ולציפיות שהיו מהם לעתיד ( כמוּרה, אבירות, חקלאות ומקצועות שירות ) . רובם הגדול התחנכו על דרך השוליאות . ילדים משכבות עניות, ובעיקר בני איכרים, נמסרו לעבודה בבתים ובמשקים זרים או עבדו כשוליות של בעלי מקצוע והיו כפופים למעסיקיהם, שהיו אמורים ללמד אותם את המקצוע ולדאוג לשלומם . סוג מסוים של חינוך פורמלי התקיים בכנסיות שבהן למדו ילדים שיועדו לכמורה או ילדי עניים שלא היה להם בית ונשלחו לכנסייה כמקום מקלט . שולמית שחר חקרה את ההיסטוריה החברתית של ימי הביניים, 3 ומחקריה נסבו בעיקר על נשים, ילדים וזקנים ועל קבוצות נוספות . במחקרה על תולדות הילדוּת בימי הביניים, היא הגיעה למסקנה שהייתה הכרה בילדות כפרק נפרד בהתפתחות האדם והתייחסות מיוחדת לשלבים השונים של הילדות . זאת בניגוד למחקרים של פיליפ 4 היסטוריון ימי הביניים, שהוכיח במחקריו שלא הייתהאריאס ( Ariès ) , הכרה והתייחסות רגשית וטיפולית בילדות, בעיקר בתקופת הינקות . מגיל שבע לערך היו מטרות החינוך שונות בהתאם למעמד החברתי ולמין . המטרה העיקרית של החינוך הייתה לגדל אדם מוסרי בעל ערכים נוצריים המגשים את הציוויים של כתבי הקודש . מטרות נוספות היו פיתוח יכולות וכישורים למילוי תפקידים בחברה, במיוחד משמעת וקבלת הסדר החברתי וכיבודו כביטוי לרצון האל ( ראו להלן שרשרת ההוויה ) . תהליך החינוך היה נתון בעיקר בידי ההורים שפעלו בהדרכת אנשי הכנסייה ולעיתים גם בידי מורים 3 . שולמית שחר, המעמד הרביעי : האישה בחברת ימי הביניים , תל אביב : דביר, תשמ"ג ; שולמית שחר, ילדות בימי הביניים , תל אביב : דביר, 1990 . 4 . Philippe Ariès . Centuries of Childhood . ASocial History of Family Life . London : Cape 1962
|
|