|
|
עמוד:8
8 אירית לוי-פלדמן, ציפי ליבמן כלי עתיר משמעות וסיכון עבור כל מקבלי ההחלטות, אולם התאמתה לתפקידי החינוך עוצבה והשתנתה רק למראית עין ולמעשה משקפת לחצים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים יותר משהיא מבטאת שיפוט פדגוגי אמין . הספר מבקש להציע מבט מחודש ותשתית עיונית ומעשית להבנת התפתחות תחום ההערכה לאורך השנים, לנתח את האתגרים המרכזיים שאיתם התחום מתמודד ולהציע כיוונים עדכניים לעיצוב עתידו . הוא מזמין נשות ואנשי חינוך, חוקרות וחוקרים, מקבלי החלטות ומי שעוסקים בזירה החינוכית לחשוב מחדש על שאלות מהותיות בתחום : כיצד ההערכה משקפת תפיסות חינוכיות ? מה אנחנו מעריכים ? מדוע ? כיצד ? מה אנחנו מקווים לטפח באמצעות ההערכה ? איך תיראה ההערכה בעתיד כאשר היא נפגשת עם אתגרי הבינה המלאכותית וכיצד ניתן להפוך אותה לכלי מעצב של חינוך רב-משמעות, הומניסטי, צודק וחדשני ? זהו אתגר פדגוגי, מוסרי ומנהיגותי . בספר 12 פרקים המחולקים לשלושה שערים, אשר מבקשים למפות, לנתח ולהציע כיווני חשיבה חדשים בנוגע להערכת לומדים, תוך התבוננות בעבר, בהווה ובעתיד . בכל שער ארבעה פרקים, ובכל פרק מובא קול ייחודי - מחקרי, הגותי או יישומי - המעשיר את השיח המקצועי והציבורי בתחום . שער ראשון : יסודות ותפיסות בהערכה חינוכית בבסיס העיסוק בהערכה עומדות שאלות יסוד : מהי הערכה, אילו מופעים וגלגולים היא עברה לאורך השנים, לשם מה היא נועדה וכיצד היא נתפסת בקרב נשות ואנשי חינוך, תלמידות ותלמידים ומוסדות חינוך . שער זה מציע מסע מושגי והיסטורי, מן ההגדרות הבסיסיות ועד להבנת הרב-ממדיות של המושג "הערכת לומדים" . כמו כן, נבחנת כאן החשיבות של הערכה עצמית כמרכיב בתהליך
|
|