|
|
עמוד:13
שביל שני בהשראת אסכולת המתינות הספרדית שמייצג ‑ העל המהפנט שלה הוא מרן הרב עובדיה יוסף . כשדיבר מרן הרב עובדיה יוסף על החזרת עטרת יהדות ספרד ליושנה, וכשאנחנו, המהלכים בחרדת קודש בעפר עקבותיו, מדברים על מסורתיות ‑ מזרחית, לא נעשה הדבר לשם זהות עדתית ‑ מזרחית מפלגת, אלא לשם התפיסה הרעיונית ‑ מזרחית המאחדת, לשם הנכחה של העמדה המסורתית ‑ מזרחית המפייסת אשר מאפשרת חיים משותפים, מכיוון שלמזרחיות יש רעיון אחר ‑ השונה מהרעיונות המערביים הדומיננטיים שהובילו לאורך שנים את השיח הציבורי בישראל ‑ באשר לדרך לניהול חיים משותפים ולפיוס בינינו . איננו מדברים על מזרחיות כדי להפריד חלילה, אלא להפך בדיוק ‑ כדי לאחד . כי למסורתיות המזרחית יש הצעה מאחדת . זה אכן פרדוקס דיאלקטי אופייני למורכבות ולבלבול החינני של המסורתיות המזרחית . דווקא מתן מקום למזרחיות הוא השביל שביכולתו לאפשר אחדות . הפרטיקולרי יאפשר את האוניברסלי, החלק החסר בפסיפס הישראלי יאפשר את השלם . בפגישתו ההיסטורית של הרב עובדיה יוסף, כששימש כרב הראשי הספרדי, עם קרלוס מלך ספרד, הוא נדרש להשיב על השאלה מדוע הציבור יוצא ארצות המזרח מכנה עצמו "ספרדים", הרי הם לא כולם צאצאי גירוש ספרד . הרב השיב תשובה שעולה ממנה כי לתפיסתו הפילוסופית המקורית ההגדרה "ספרדים" היא הגדרת זהות על בסיס תרבות משותפת . תרבותם המשותפת של יוצאי ארצות המזרח השונות ההולכים בדרך שביל הזהב של הרמב"ם הספרדי . הם נקראים ספרדים על שם הרמב"ם הספרדי, ולא בשל מוצאם הגאוגרפי או בשל שיוכם האתני . הבשורה הספרדית ‑ מזרחית המתוקה איננה הצעה לאתניות, אלא הצעה לאתיקה . הצעה למוסר, תרבות, פילוסופיה, זהות וחיים משותפים . בהתאם לכך עקרון ‑ העל המסורתי של "ישראל השנייה" הוא הכלל הבא ‑ העדפה ברורה של הזהות והאינטרס הלאומי והיהודי על פני האינטרס העדתי והמעמדי . דברים שבלב ב הן אפשר ( במקום הקדמה ) 13
|
|