|
|
עמוד:8
8 איך עשית את זה ? בפיכחון שחסם אצלי את קולטני התקווה בשבתי מול זו שהפכה תקווה לתרופה . בסיום הריאיון ציינתי שמעולם לא יצאה מגבולות הארץ . על זה ענתה : " רציתי לצאת רק בתוך קרון " . הצליל היה מרעיד : רק בתוך ארון . עם יאיר הורביץ למדתי בכיתה אחת ב " תיכון חדש " . השיחה אתו באה לאחר ' ציפור כלואה ', שהסיעה את שירתו אל המֵעֵבֶר . אדם שהכרת בלשון אחת , הנה הוא מתקיים בלשון אחרת . גלגול מחילות בחיי אמן . עִניין אותי לשוחח עם מי שמאחוריו שנים של עבודה ומאבק על דרך . מתוך אהבת המסה כסוגה שיש בה קִרבה לשירה , נפגשתי עם מאיה קגנסקיה ועם עזה צבי . מסאיות , שכתיבתן דחוסה ואמירתן צלולה . הריאיון שקיימתי עם מחמוד דרוויש נערך בשעה של חסד וסיכוי : פברואר 69', הלומי רצח רבין וחדורי אשליית שלום ממשמש ובא , דיברנו על גלות ומולדת כמעט מתוך פָטָה מוֹרגָנָה של לאחר-חורבן . ניסיתי להתקרב אל היד הכותבת , להתבונן בעבודת המחט . אולי קשה להיות אמן טוב ובה-בשעה תיאורטיקן של עצמך , אבל המשוררים הם העדים הנאמנים ביותר . היו שפתחו דלת רחבה , ואחרים ביקשו לא לגעת במה שאולי הוא נבצר-מִגעת . פול ואלרי כבר אמר : " הַסְתֵּר את אלוהים שלך " . אולי גם מעיניך-אתה . הראיונות נולדו כחלק מהתפיסה ש ' חדרים ' יהיו גם חדרי עבודה . לא השיר לבדו אלא גם המִסָביב , המסמכים , בין מכתבים ובין שיחות , שהם בסופו של דבר חלק מן המכלול . מקובל לחשוב שמה שעתיד להישאר הוא היצירה , ואילו השאר נספחים . אבל משורר ניכר בכל רגעיו . לפעמים הוא מגיע לביטוי שאולי לא היה נשמר אלמלא נקרה לו מקליט כדי " לתפוס את המלה במעופהּ " . שיחה היא סוּגה שבעל-פה . השאלות מסייעות בבניית דיוקן ומכוּונות לזיקוק עקרונות ארס-פואטיים . בבסיסן נסתרת תהייה אחת : איך עשית את זה , איך חולַלת שפה ? ומתחתיה שאלה שתוקה : מה פצע אותך אל השירה ? מה חיבל אותך ? על משקל מה שכתב אודן על ייטס : ,Mad Ireland hurt you into poetry אירלנד הטרופה פצעה אותך אל השירה . לא רִאיינתי כל מי שרציתי , חלקם לא הספקתי , חלקם לא הצלחתי . המרואיינים דיברו כפי שדיברו , לא ' סיגננתי ' . כמעט כולם הוקלטו בחדרי העבודה שלהם , חוץ מאחד שהעדיף לענות בכתב . כולם קיבלו לקריאה
|
|