|
|
עמוד:9
םקודת ה מים המ וכנים | 9 יצרני סמים מצליחים לעיתים לייצר חומר חדש וכמעט זהה, בעל שם כימי שונה ולשווק אותו עד שתושלם חקיקה פרטנית חדשה לגביו . המציאות מקדימה את החוק, שהוא כבד ומשפטי . החקיקה הגנרית היא כלי חכם יותר . במקום להכניס רק חומר מסוים בשם מסוים, מכניסים קבוצות שלמות של חומרים לפי המבנה הכימי שלהם — כגון "משפחת האמפטמינים" . כך ניתן לאסור מראש קבוצה שלמה של חומרים בעלי מבנה והשפעה דומים, באופן שיקשה על יצרני סמים "לעקוף את החוק" על ידי שינוי קל במבנה הכימי . החוק מנסח "מטרייה" שמכסה את כל החומרים שיש להם מבנה דומה, גם אם הם עדיין לא הומצאו . כשמזהים חומרים חדשים, בין בתפיסות בארץ ובין על סמך מידע בינלאומי, מתכנסת הוועדה, שהיא בין-משרדית ורב-תחומית, ברשות הלאומית לביטחון קהילתי . הוועדה בוחנת כל חומר בנפרד על פי קריטריונים ברורים : האם החומר עלול לסכן את בריאות המשתמשים, לגרום לפגיעה גופנית או נפשית, הרעלה, תמותה או התמכרות ? האם הוא מיובא או מיוצר בישראל ? האם הוכרז כסם מסוכן על ידי רשות רגולטורית או ארגונים בינלאומיים ? האם יש לחומר שימושים חוקיים רצויים, כמו שימוש רפואי מוכר ? המלצות הוועדה עוברות ללשכה המשפטית של משרד הבריאות שמכינה את הנוסח החוקי של התיקון . השר בוחן את ההמלצות ומחליט אם לקבלן . הנוסח מועבר לאישור ועדת הבריאות של הכנסת, ולאחר אישור הוועדה התיקון עובר למשרד המשפטים לפרסום ברשומות . רק אז החומרים נחשבים לסמים מסוכנים ויחולו עליהם כל הוראות הפקודה, לרבות האיסורים הפליליים והעונשים . * * * אחד ההיבטים המרתקים והמטרידים ביותר בעולם הסמים הוא חומרי המוצא . דמיינו שאתם קונים תרופה לשיעול בבית המרקחת . תרופה רגילה, חוקית לחלוטין, שמכילה אפדרין או פסאודואפדרין . אותם
|
|