|
|
עמוד:12
לחפש בן אדם 12 אני חושש שהן לא היו מאשרות אותה . יהיה כן יותר לומר שהספר הוא תיאור אמיתי של המסע שלי אל תוך הסיפור שלהן . יש בלבול מתמיד סביב התשובה לשאלה מי בדיוק לקח את הצעירים האלה, שנמלטו מהשואה, והצניח אותם לשם בחזרה . האם היו אלה קציני המבצעים המיוחדים הבריטים, ובמקרה שלנו, הארגון הנשכח שכונה "כוח A " של מחלקה MI9 בפיקודו של טוני סימונדס ? או שאולי היו אלה החובבנים הנחושים שעמדו בראש שירות הביון העוּבּרי של מדינה שעוד לא נוסדה ? במבט היסטורי קר, התשובה תהיה גם וגם . אבל בספר הזה יש תשובה נכונה אחרת — אף אחד מהם . כאן, מי שמשגר את הצנחנים הוא אני . האנשים האלה לא ביקשו להיות דמויות בספר פרי עטו של מישהו שמעולם לא פגשו . מי אני שאחלץ אותם מהמיתוס ומתהום הנשייה רק כדי להתאים את סיפורם לצרכים האנוכיים שלי ? מה אני יכול לומר להגנתי בשעה שאני מקפל להם את המצנח, קושר אותם ברצועות של רתמה ספרותית שאני תפרתי ומתכונן לדחוף אותם מדלת המטוס ? אני רק יכול לומר שהם עצמם היו דמויות ספרותיות . הם כתבו שירים, מכתבי אהבה מותרים ואסורים, מחזות, מאמרים אידיאולוגיים נמלצים, ממוּאר מעולה, ספר על תולדות הפשיזם האיטלקי והמנון מושלם אחד . הם זכורים כסוכנים חשאיים וכאנשי קומנדו, אבל הם לא היו כאלה, לא באמת . הם היו מוכשרים בתחומים אחרים לגמרי . מה שאני בעצם רוצה להגיד זה שאני חושב שהם היו מבינים מה אני מנסה לעשות .
|
|