|
|
עמוד:11
המדמה 11 שאני מדמיין כריח של תפוחים, של קפה ושל אבק שריפה . האימפריה האוסטרו-הונגרית חדלה להתקיים במלחמת העולם הקודמת, רבע מאה לפני כן, והוחלפה בשליטים גרועים הרבה יותר . בודפשט, העיר שבלב המבצע שלנו, כבר לא היתה הבירה השנייה של האימפריה אלא בירת הונגריה, בעלת בריתה של הנאצים, שעוד לא נשאה במחיר הנורא של הבחירה הזאת . בתחילת 1944 , כאשר הדמויות שלנו פתחו בתנועה לעבר היעד, שדרות העיר היו שלמות, וכמוהן גם הגשרים המחברים בין שני צידיה, בּוּדָה ופֶּשׂט, מעל לנהר הדנובה . "אכיר לכם עיר שהבריות החשובות באמת בה, לדעתי, הן הבתים", כתב הסופר אַנטל סֶרְבּ על עירו לפני המלחמה ב"מדריך של איש מאדים לבודפשט" . "או נכון יותר, לא הבתים כי אם הנימה הארוטית שבה הם קורצים זה אל זה" . סֶרְבּהיה בחיים בתחילת 1944 , אבל כמו רבים אחרים, לא יהיה כעבור שנה . מלבד מעט הדמויות שיופיעו כאן היו עוד צנחנים שפעלו במקומות אחרים ושלא יוזכרו . איני מנסה לצייר את תמונת האירועים המלאה, אלא להגיע אל ליבם . אבל זהו סיפור אמיתי . המקורות שלי מפורטים בסוף הספר . "סיפור אמיתי" : הייתי רוצה להשאיר זאת כך . אבל האינטליגנציה של הדמויות האלה, המודעות העצמית יוצאת הדופן שלהן והתחושה שלי שברגע זה ממש הן מציצות במבט ביקורתי מעבר לכתפי — כל אלה מאירות את ההגדרה הזאת באור מפוקפק .
|
|