|
|
עמוד:9
המדמה 9 של מיליונים, ובהם אני . הפער המוזר בין שיעור הקומה המיתי של הגיבורים האלה לבין ההישגים הזעומים שלהם הוא התעלומה שריתקה אותי אל סיפורם ושאבה אותי לתוך עולמם במשך שנים . רציתי לשאול אותם כמה שאלות . האם המבצע היה הרפתקה יוצאת מן הכלל, אחד ממפגני הגבורה הבלתי נשכחים של המאה ה- 20 ? האם היה מעשה של ייאוש, ואפילו של טירוף ? האם זאת היתה התאבדות מפוארת ? אבל אפילו הצנחנים ששרדו במבצע כבר הלכו לעולמם . לא נשאר את מי לראיין . ובכל זאת מצאתי עדויות, יותר ממה שציפיתי, כתובות ורוחשות חיים בתיקיות מצהיבות . הן שהניבו את הסיפור המופיע בעמודים שלפניכם . הן נמצאות לצד מסמכים רבים אחרים בארכיון המאוחסן בקומה העליונה בבית גדול ומרשים בשדרות רוטשילד בתל אביב, בעבר משכנו של מפקד ההגנה אליהו גולומב והיום מוזיאון ההגנה . בארכיון הזה מצאתי שער לעולם שקדם להקמתה של מדינת ישראל . כותבי המסמכים חלמו על מדינה יהודית, אבל לא ידעו אם יזכו לראות אותה . מכל עבר סבבו אותם פורענות והשמדה . אחת לכמה שעות הגחתי מהחלל הממוזג אל המציאות הישראלית המסמאת, המיוזעת, הרעשנית . בפנים, בעודי מצלם מסמכים בטמפרטורה מקפיאה, ציירתי בעיני רוחי את חנה במדי צמר, בקסדה ובסרבל צניחה מגושם . בחוץ הפשרתי על ספסל בשדרה, כשגלידה נוזלת על כף ידי, ועל פני חולפות בנות ישראל המודרניות בשלל גופיות וקעקועים .
|
|