|
|
עמוד:12
הקריאה, לא מצוינים מראי מקומות לאורך הספר, אלא רק ברשימת המקורות שבסופו . רשימה זו כוללת הפניות למאמרים מדעיים ולספרים שמהם נלקחו הנתונים המוצגים בספר . עם זאת, בהצגת התוצאות בגוף הספר הקפדנו להזכיר את שמות החוקרות והחוקרים שעבדו על נושא מסוים . תופעת העפיפונים היא סיפור בקנה מידה אפי שטרם סופר במלואו, ואחת הדוגמאות המובהקות ביותר להשפעת האדם על הטבע בתקופות קדומות . עד כה נמצאו בנגב ובערבה 12 עפיפונים, ובאזורים הצחיחים של המזרח התיכון נמצאו אלפים רבים של עפיפונים . מלכודות הציד במדבר הן בדרך כלל 'אילמות' . למעט קירות אבן ארוכים, נמוכים ולא תמיד רציפים, ו'ראש' שנבנה על פני השטח בקצה הקירות, אין השרידים הארכיאולוגיים ברורים ולכאורה הם אינם מדברים בעד עצמם . יתרה מזאת, העפיפונים כמעט אינם מוכרים לקהל הרחב, ועל כן אנו מבקשים באמצעות ספר זה למלא את החסר על ידי הצגת המסגרת ההיסטורית-תרבותית, הזואולוגית, האקולוגית והגיאוגרפית של העפיפונים . כך אנו מוליכים את הקוראים דרך האבולוציה של הציד האנושי, מציד ממוקד ובר-קיימה של חיות בודדות, שהתפתח בתקופת האבן ונשמר במשך מאות אלפי שנים, ועד להתפתחות הציד ההמוני באלפי השנים האחרונות, שייתכן והביא להפרת המארג האקולוגי במרחבים אלו . אנו משערים שייתכן וציד זה הביא להכחדה מקומית של מינים מסוימים, עוד לפני שהגיע הנשק החם לאזורנו, בעוד מינים אחרים נכחדו ונעלמו לצמיתות מנופי האזור בתחילת המאה העשרים . בפרק המבוא מוצגים בוני העפיפונים כמעצבי נוף וכמשני הסביבה המדברית . העפיפונים מצטרפים לדוגמאות רבות הממחישות את מידת השפעתו של האדם על עיצוב הסביבה כבר בעת העתיקה, כולל תהליכים הרסניים אשר ככל הנראה גרמו לדילול ניכר במגוון מיני הפרסתנים על ידי הכחדת אוכלוסיות של מיני בעלי חיים, שינוי המאזן האקולוגי ופגיעה בסביבה הטבעית . לאחרונה הצטרפו לרשימת ההשפעות ההרסניות גם שינויי אקלים הנובעים מפעילות אדם . באלפי השנים האחרונות נעשו תהליכים אלו מכריעים, עד שיש המגדירים אותם כסימנים להתחלתו של עידן גיאולוגי חדש — עידן האנתרופוקן ( מהמילה היוונית אנתרופוס, אדם ) . בפרק השני מוצגת בהרחבה ההיסטוריה התרבותית של שיטות הציד האנושי, במטרה לסרטט את השלבים המרכזיים באבולוציה של הציד שבהם התפתחו יחסי הגומלין בין הציידים הקדומים לבעלי החיים . בסקירה הארכיאולוגית מוצגים עושר התפריט הקדום ודגמי הציד שהיו מקובלים בתקופה הפרה-היסטורית באזורנו בדגש על היבטים אקולוגיים ואבולוציוניים . התמקדנו בציד בעלי פרסות אוכלי עשב, מכיוון שהם היו המרכיב העיקרי של המזון מן החי בתזונת האדם, בתחילה כחיות בר ובהמשך בעיקר כחיות משק מבויתות . העדויות הקדומות לציד מספקות מידע מפורט על השלבים הראשונים של הדו-קיום בין האדם לסביבתו הטבעית, דו-קיום שהתקיים במשך מאות אלפי שנים של אבולוציה . אולם באלפי השנים האחרונות, כשהציד כבר לא היה גורם מגביל בכלכלת הקיום של חברות אנושיות, הופר הדו-קיום בין האדם לסביבתו, ובחלוף הזמן נפגע האיזון האקולוגי במזרח התיכון יותר ויותר, בתהליך ששיאו בגלי ההכחדה של היונקים הגדולים בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים . 12 | הקדמה
|
|