|
|
עמוד:11
פתח דבר | 11 קשה היה להבדיל בין יווני ללא-יווני, לא כל שכן בין עבד לבן-חורין . למרות זאת, ההיסטוריה מוכיחה שהם היו האנשים הנכונים, במקום הנכון ובזמן הנכון, ונשאו את לפיד הקִּדמה האינטלקטואלי במשך תקופה ארוכה . ספר זה אינו מספר את סיפורם המרתק של היוונים בהערצה, אבל בהחלט מתוך התפעלות רבה מהמורשת המרתקת והאסתטית שהשאירו לנו בתחומים רבים ומגוונים . תחומים אלה באים לידי ביטוי במושגים ובמונחים השגורים בפינו עד היום, בהם פוליטיקה, דמוקרטיה, תיאטרון, פילוסופיה ורבים אחרים . אני תקווה שמתוך פרקי הספר יעלו ויצופו הסיבות לכך שהיוונים הותירו אחריהם מורשת מרתקת כל כך . על ענייני תעתיק והפניות : התעתיק המקובל של האות היוונית η הוא האות העברית י' . כך למשל, פריקלס איש כולרג י ; התעתיק של האות χ הוא לאות העברית כ', למשל במילה אוטו כ תונים . על פי רוב בחרתי בסיומת היוונית על פני העברית . למשל, צורת הרבים של פוליס היא פולֵיִיס ( ולא פוליסים או פוליסות ) , "דמוי" ולא "דמים", "דמוטאי" ולא "דמוטים", או "ארכונטים" ולא "ארכונים" . אך יש לכלל הזה יוצאים מן הכלל, בעיקר כאשר מדובר במילים יווניות שהתאזרחו בעברית, דוגמת מיתוסים ולוגוגרפים, ומילים שהשתרשו בספרות המחקר בעברית בסיומות עבריות, כגון רפסודים, פריאויקים והילוטים . ההפניות למקורות העתיקים מתייחסות לתרגומים הקיימים בעברית . כך למשל, תוקידידס, תולדות מלחמת פלופונסוס , 3 , 21 היא הפניה לספר שלישי, פרק 21 . הפניה להרודוטוס, א, 61 היא הפניה לספר א, פרק 61 . במחזות מתייחסות ההפניות לטורים בתוך המחזה .
|
|