|
|
עמוד:10
0 1׀ ג . מאושרת וחיוכה גדול, מלא וכובש . כך אירע שוב ושוב לאורך חייה : ביטחון עצמי ושכנוע פנימי עמוק שהשפיעו על מי שעמד מולה לפעול איתה ולמענה . חנות הצילום בבני ברק שאליה הלכה יפה הקטנה, "סטודיו רפאלי", הייתה רחוקה מביתה, וכדי להגיע אליה הילדונת חצתה רחובות סואנים . דינה, המבוגרת מיפה בעשר שנים, כעסה מאוד על אחותה אבל לא יכלה שלא להתפעל מדרך החשיבה שלה, מהיזמות, מהתושייה, מיכולתה להפעיל קסם אישי ולהשיג את מבוקשה . "אי אפשר היה שלא להתפעל מהנחישות של ילדה בת חמש, שארגנה לעצמה 'בוק'," היא מספרת . "יפית הייתה צמודה אליי בדבק נגרים . אימי קבעה שהשמירה עליה היא אחריותי הבלעדית . זו הייתה משימה קשה ולא נעימה, אבל אי אפשר היה להתווכח עם אמא אסתר הקשוחה . יפית לא הייתה ילדה טובה, ובהחלט לא ילדה ממושמעת . היא הייתה ילדה מרדנית . עשתה הכול הפוך . חשבה הפוך והעזה לעשות דברים שילדים בני גילה לא נוהגים לעשות . האומץ שלה היה יוצא דופן . " כשהילדה האמיצה והמקורית גדלה מעט, היא גילתה את חדוות הקריאה . במשפחה מספרים שקראה — "חרשה" — מאות מספרי הספרייה העירונית . הספרן הנוקשה האיר לה פנים כשבאה בשערי היכל הספרים . היא הייתה באה עם דינה פעם ופעמיים בשבוע לספרייה, הן אהבו במיוחד את ספריהן של האחיות ברונטה . "רציתי ללמוד איך מתאהבים ואיך זוכים באהבה . רציתי לגלות את הסוד, איך עושים רושם על בנים . שאלתי את עצמי מתי תגיע הנשיקה הראשונה שלי . בלילות קראתי פרק של ג'יין אוסטן ותרגלתי חיבוק עם מר נייטלי," סיפרה יפית . "העלילות הילכו עליי קסם ובנוסף נשביתי ברעיון שאוסטן שזרה בין השורות . הבנתי שהקריאה היא הבסיס להתפתחות אינטלקטואלית, להערכה ולאהבה . התובנה הזו התגבשה במחשבותיי כתלמידת חלומות מצטיינת, גם אם לא
|
|