|
|
עמוד:14
יד אדם בידך 14 ובאותו עניין כתב מונטין כי "מבין כל החוכמות החופשיות הפילוסופיה היא העושה אותנו לאנשים חופשיים" . אין הפילוסופים משלים את עצמם כי בעיסוק הפילוסופי מצויה התשובה . אילו אכן הייתה מגיעה לתשובה האחת הייתה מאבדת את עצם מהותה כמטילה ספק, כמיילדת שאלות, כבוחנת נתיבות . ואכן, נאמנים דבריו של אריסטו שאמר כי "מהות הפילוסופיה היא לשאול את השאלה הנצחית שאין עליה תשובה" . הפילוסופיה היא עצם השאלה הבלתי פוסקת, עצם החתירה והחיפוש והבחינה . אינך בא אליה כיודע את דרכיה, כבקי בתשובותיה . כבר הדגיש אפיקטטוס כי "כל המבקש לעסוק בפילוסופיה חייב לעקור מלבו את הגאווה העצמית כי שביליה נהירים לו מכבר" . כבר אריסטו לימד אותנו כי "אם אתה אומר שיש צורך בפילוסופיה עליך להתפלסף, ואם אתה אומר שאין צורך בפילוסופיה חייב אתה להתפלסף, מכאן בכל מקרה אתה צריך להתפלסף" . ואכן, הפילוסופיה בריבוי פניה ממלאה את חיינו ושאלותיה העיקריות, כדברי אנרי ברגסון, הן : "מניין באנו ? מה מעשינו כאן ? לאן אנו הולכים ? ואם אין לפילוסופיה מה לומר בשאלות חיוניות אלה, אם אינה מסוגלת להסביר שאלות אלה כשם שמסבירים שאלות ביולוגיות או היסטוריות, אם אינה נבנית מן הניסיון הנאסף והולך, אז ראוי לומר, כהיפוך לדברי פסקאל, שהפילוסופיה כולה אינה שווה שעה אחת של מאמץ" . הפילוסוף הקלאסי אפיקטטוס : "תחילתה של הפילוסופיה, לפחות לגבי המבקשים לעסוק בה כראוי והצועדים בה את צעדיהם הראשונים, היא בהכרת האדם בחולשותיו ובאין-אוניו לגבי הדברים החשובים ביותר" . והוא אף מרחיב ומדגיש את גישתו בתיאור עבודתו של הפילוסוף כעבודתו של הרופא וכדבריו : "אולם ההרצאות של הפילוסוף דומה למרפאה, אתם חייבים לצאת משם לא תוך קורת-רוח אלא מתוך ייסורים . אינכם נכנסים לשם כשאתם בריאים . אחד נקע את כתפו, שני סובל מזיהום, שלישי מכיב, רביעי מכאב ראש . וכך אף אני, כלום אשים לפניכם ואעלה באוזניכם מחשבות קלילות יפות ומימרות חריפות, כדי שבצאתכם תשבחו אותי ? " ופרידריך ניטשה רואה את הכאב האישי והחולי כמקור להתפלספותו . לדבריו : "למחלתי אני חייב הרבה יותר מאשר לבריאותי . אני חייב לה את הפילוסופיה שלי . רק הכאב הגדול הוא המשחרר האחרון את הרוח" . כבר אפיקורוס היווני רואה את התפקיד המרפא של הפילוסופיה באומרו כי "ריקים הם דבריו של אותו פילוסוף, שאין בהם להביא מרפא לשום צער של האדם . אין כל תועלת ברפואה שאיננה מרפאה מחלות של הגוף, וזה הדין גם בפילוסופיה — אין בה תועלת אם איננה מרחיקה את מחלות הנפש" . תפקיד מרכזי נותן לה אנטיסתנס בהדגישו כי : "ערכה של הפילוסופיה הוא בכך שהיא מכינה את האדם, במידה מסוימת, לקראת גורלו" . ברטראנד ראסל מעדיף את השאלות הפילוסופיות על התשובות המוחלטות לשאלותיה . לדבריו : "יש ללמוד פילוסופיה לא כדי לקבל תשובות מוחלטות לשאלותיה, אלא יש ללמוד אותה לשם השאלות עצמן, כי השאלות מרחיבות את תפיסותינו לגבי מה שאפשר, מעשירות את מעופנו השכלי ומקטינות את הביטחון הדוגמאטי המונע את רוחנו מן העיון" .
|
|