הסכולסטיקה שאחרי תומאס אקווינס ומשנתו של ר' משה בן יהודה

עמוד:14

ה י צ י ר ה ב ס פ ר ד ו מ ס ו ר ו ת י ה 14 10 אולם במהלך רוב ימי הביניים התפרש אריסטו, בדרך כלל,בפרשנות ובמחקר, כמי שסבר שלחומר הראשון יש קיום פוטנציאלי בלבד, והוא אינו ישות בפועל . 12 חזרו וקבעו כי החומר הראשון הוא 11 וההוגים היהודים הידועים לנואבן רשד 13 שונה הדבר כאשר אנו מגיעים לרמב"י . הוא טוען שלחומרעצם בכוח בלבד . הראשון יש מציאות בפועל, אם כי 'מציאות חלושה' : 10 לסיכום הדעות במחקר בסוגיה זו, ראו S . Massobrio, Aristotelian Matter as Understood by St . Thomas Aquinas and John Duns Scotus , Dissertation, McGill University pp . 1 - 83 1991, . 11 ראו הביאור האמצעי לשמע הטבעי, בתוך : S . Harvey, Averroes on the Principles of Natur’, Dissertation, Harvard University 1977 , מאמר א, כלל ג, פ"ג, עמ' 205 , שורות 8 - 9 : 'הנה טבע ההיולי הראשון כבר נראה מזה המאמר שהוא ממוצע המציאות בין ההעדר והפועל, ושהוא נמצא בכח' ; הפירוש הארוך לשמע הטבעי, כ"י פריס 884 ( ס' 31522 ) מאמר ב, דף 42 ב : 'ואמנם הוא דבר כאלו הוא ממוצע בין ההעדר המוחלט והמציאות אשר בפועל' ; והשוו לביאור האמצעי לספר ההויה וההפסד, מהדורת ש' קורלנד, קיימברידג' 1958 , מאמר ראשון, כלל שלישי, פרק שלישי, הדרוש הרביעי, עמ' 13 , שורות 35 - 37 : 'וזה שכמו שההתהוות, אשר יאמר פה שהוא התהוות מה, יהיה ממה שאינו דבר מה, לא ממה שאינו דבר במוחלט, כן מה שיתהוו במוחלט יחוייב שיהיה ממה שאינו במוחלט' . ובהמשך, עמ' 13 , שורות 46 - 48 : 'שההתהוות המוחלט יהיה מהנמצא בכח לא בפועל' . 12 יוצא דופן הוא ר' שלמה אבן גבירול ( 1021 - 1058 ) , השייך למסורת הניאופלטונית . במסורת האריסטוטלית מקובל לחשוב שר' חסדאי קרשקש הוא הראשון שקבע כי לחומר הראשון אקטואליות . אך מסתבר שרמב"י הקדים אותו . עניין זה נידון במאמרי 'כוחניות החומר הראשון בפילוסופיה היהודית' ( לעיל הערה 8 ) . 13 ראו למשל שם טוב אבן פלקירא, דעות הפילוסופים, כ"י פרמה 3156 ( ס' 13897 ) , חלק ראשון, פרק רביעי, דף 17 א : 'ונאמר כי מהדברים שזכרנו למעלה יתבאר טבע החומר הראשון, ושהוא ממוצע המציאות בין ההעדר והפעל, ושהוא נמצא בכח . . . ואין בו דבר בפועל כלל' ; הרלב"ג, הפירוש הבינוני לשמע הטבעי, כ"י פריס 1 / 964 ( ס' 31361 ) , מאמר ראשון, דף 17 א - 17 ב : 'אמר לוי : זה מבואר, ר"ל שהצורה נמצאת בפועל, כי בה הדבר מה שהוא, והנושא בלתי נמצא בפועל, ר"ל הנושא הכללי . . . ולזה יחוייב שלא יהיה הנושא הכולל נמצא בדברים, על שהוא דבר רמוז אליו, נמצא בפועל בכל אחד מהדברים אשר הוא משותף להם, אחר שהוא נמצא בעצמו, ולא יהיה הנה הויה כי אם השתנות, וזה כבר הונח שקר . הנה מה שיחוייב שלא יהיה נמצא בפועל אבל בכח, וזה בכח הוא ההכנה אשר לו לקבל הצורות' . רק אצל הנרבוני, בפירושו לכוונות הפילוסופים, ניתן למצוא רעיון המתקרב לזה המוצג על ידי רמב"י . בפירושו, כ"י פריס, 901 ( ס' 26857 ) , מאמר שני, דף 28 ב, הוא מצטט את דברי אבן רשד על החומר הראשון, ממאמר בעצם הגלגל : 'שהוא מהנמצאות בעצמותם', ומסביר : 'המציאות החלוש המיוחד לו, במה שהוא היולי' . דברי הנרבוני אינם ברורים מספיק והם קצרים ותמציתיים לעומת אלה של רמב"י, ובשל כך אינני יכולה לקבוע באיזו מידה, אם בכלל, הושפע רמב"י בעניין זה מהנרבוני . זאת ועוד, קיימים הבדלים משמעותיים בין כתבי היד של הנרבוני בעניין זה, ואינני יודעת איזה נוסח של הפירוש לכוונות עמד לפני רמב"י . על כל פנים, כפי שנראה בהמשך, רמב"י מבחין בין החומר הראשון כ'כח ממוצע וזך', ובין 'כח גמור' . הבחנה כזאת אינה קיימת אצל הנרבוני, ולפיכך אין ספק שככלל, דברי רמב"י עומדים בפני עצמם ואינם נסמכים רק על הנרבוני .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא