|
|
עמוד:11
מ ש ב ר ה א ד ם ע ל פ י ש כ ט ר — ע ת מ ל ח מ ה 11 ממש שהעיסוק במצוות יאבד את תוכנה העמוק של השבת . האפשרות לבנות עולם דתי ממשי מבוססת לדידו על היכולת של האדם להפנות את עצמו אל פנימיותו, לחפש אחר מהותו, וממנה לשוב לעולם הדתי ההלכתי . אכן, זוהי פרשנות מעניינת ומסקרנת של דת בכלל ושל היהדות בפרט, של החוק ההלכתי ושל הטקסטים הדתיים . אך מעבר לכך, זוהי פרשנות שפותחת שער למשמעות רחבה ומכילה יותר של דת ודתיות . היא מפקיעה את העולם הדתי משומרי ההלכה ומציעה משמעות מהותית של דת לאנשים מחפשים דרך ומבקשים אלוהים ורוח . במובן זה, הפרשנות של הדת, על פי שכטר, מזמינה לקריאה מחדש של המקרא, של חז"ל ושל המסורת היהודית באופן שמאפשר שיח מעמיק של התרבות היהודית, שיכולה להיות פתוחה לגוונים רבים של החברה הישראלית . אפשר להעז ולומר, כי פרשנותו יוצרת את הבסיס המשותף של הדת לא על המכנה המשותף הנמוך ביותר, אלא על המכנה המשותף העמוק ביותר : השורש המהותי של האדם, האלוהות שבתוכו . המשבר הדתי, כמו המשבר החילוני וכמו המשבר ההומניסטי, אינם אלא הזמנה למסע פנימה, הזמנה לפיתוח המודעות ולגישה אל המהות האלוהית שבאדם . הפנייה אל העולם הפנימי — אל המהותיות בהיותו מודע לכוחו של משבר, ממליץ שכטר על יצירת זעזוע מכוון אצל התלמיד או החניך . זוהי אולי אחת הפעולות המפתיעות ביותר שעליהן ממליץ שכטר המחנך : המחשבה שבכדי לכוון את החניך לחפש אחר משמעות בחייו, לבחור להכריע לטובת הרוח או הנפש, יש לגרום לו למשבר מכוון שיטלטל אותו מן האפשרות של חיים חסרי משמעות . יהיו רבים שירימו גבה אל מול הבחירה המודעת הזאת, שכן היא נראית מסוכנת וסופה אינו ברור : האם נדע להציץ אל התהום בלי ליפול לתוכו, האם נדע ללכת על הסף ולהישמר, האם נדע לקפוץ למים העמוקים מבלי לטבוע ולמצוא את הדרך לצאת מן המערבולת ? ובכל זאת ראוי לתת לקולו האמיץ של שכטר להישמע ברבים, חשוב שנהיה מסוגלים להקשיב לקולו . שכטר, כפי שמיטיבה שרית שוסהיים להראות, מזמין אותנו לעבור בנתיב המסוכן של מוות רוחני כדי שנוכל לשוב אל החיים בכוחות עוצמתיים . שכטר איננו נבהל מהמשברים ; הוא מכוון את האדם ואת החברה לימים של משבר, לחוויות של משבר, שיהפכו אצלו לאירועים מכוננים של שינוי תודעתי ואנושי .
|
|