|
|
עמוד:13
פתח דבר : חאבייר מיליי והקרב התרבותי | 13 לאנשים "זכות לזהות מגדרית" בהתאם לתפיסתם העצמית, וכן עם התפיסה שלפיה כדי לממש זכות זו על המדינה לפגוע בכיסם של אחרים ולממן הורמונים, ניתוחים ושאר הליכים . בעימות בין המתמודדים יצא מיליי נחרצות נגד כל סוג כזה של אג'נדות . הוא סירב בתוקף לתמוך ב"אג'נדה 2030 ", שסוגיית ה"מגדר" עוברת כחוט השני לאורכה ולרוחבה, לפי הפרשנות של CEPAL , "המשלחת הכלכלית של האו"ם לאמריקה הלטינית ולקריביים" המפקחת שם על יישום מטרות אג'נדה 2030 . אם נצלול לרגע לדיון היסטורי, הרי שגם לפני כניסתו לפוליטיקה כבר נקט חאבייר מיליי עמדות ברורות . בכל הנוגע לשנות ה- 70 הוא גינה במיוחד, בכל הזדמנות, את הנזק שנגרם לחברה כאשר מספרים רק חצי מן הסיפור, במטרה להגן על לוחמי גרילה וטרוריסטים ולגזור קופון יחד עם נושאי הדגלים המצ'וקמקים של "כאילו זכויות אדם" . לשיטתו, 24 במרץ 1976 , יום עליית החונטה הצבאית לשלטון בארגנטינה, לא היה מגיע אלמלא קדמו לכך תקיפות נגד ממשלות דמוקרטיות וחוקתיות, במיוחד בהכוונתה של קובה . זהו "החלק השני של האמת" ( כותרת ספרו הראשון של ניקולס מַרְקֶז ) , שהוסתר בשיטתיות, משום שחשיפתו משנה את האופן שבו נתפסות שנות ה- 70 . יש לציין כי גם במהלך העימות במרוץ לנשיאות החליט חאבייר מיליי להכחיש את האמיתוֹת בדבר " 30 אלף הנעדרים" . מספר זה משמש, לטענתו, סלוגן מועדף של ה"אֵטָטִיזְם" ושל פעילי "זכויות אדם" מושחתים . ושוב, כל יועץ פוליטי היה ממליץ להימנע מן העיסוק בנושא זה, וּודאי שלא בפרה קדושה כזאת . ואולם הקרב התרבותי חורג הרבה מעבר למאבק פוליטי-אלקטורלי ; הוא דורש להעמיד גם את ההיסטוריה במקומה הראוי . בכל הקשור להיסטוריה של המאה ה- 19 , מיליי מתייחס בעיקר לשתי דמויות כהשראה למפעלו הפוליטי : חואן בָּאוּטִיסְטָה אַלְבֶּרְדִי וחוליו אַרְחֶנְטִינוֹרוֹקָה . העיתונאי הידוע נטליו בוטאנה תיאר את הליברל הקלאסי חואן באוטיסטה אלברדי כדמות המרכזית "בסדר השמרני" ששרר בארגנטינה לקראת סוף המאה ה- 19 . זוהי הגדרה
|
|