|
|
עמוד:11
פתח דבר : חאבייר מיליי והקרב התרבותי | 11 וההגמוניות שהושלטו כדי להבטיח את הגזל ואת האסון שגרמה הקסטה השלטת . מיליי אינו סוציולוג או אנתרופולוג, אבל לצידו עומד העושר התאורטי של האסכולה האוסטרית בכלכלה . פרידריך האייק, הנמנה עם אסכולה זו, אמר כי כלכלן שמבין רק בכלכלה מהווה סכנה לחברה . לודוויג פוֹן מִיזֶס כבר תמך ב- 1922 בקרב בין רעיונות, בספרו "סוציאליזם : ניתוח כלכלי וסוציולוגי", ומָארִי רוֹתבַּרְד, בתקופתו א צידד בקרבות תרבותיים נגד "השמאל החדש" . הפלאו-ליברטריאנית, מיליי יודע היטב כי הכלכלה היא מערכת חברתית הקשורה למערכות חברתיות אחרות, כגון לפוליטיקה אך גם לתרבות . לאחר שסיפק את האבחנה החל מיליי בקרב תרבותי משלו . הוא כמובן לא היה היחיד : רבים אחרים, ובהם כותבי הספר הזה ומחבר ההקדמה, עשו זאת והשקיעו בכך מאמצים עצומים . אבל מיליי נבדל מן האחרים במשהו מסוים מאוד — הכריזמה שלו . אישיותו הקוסמת, סגנונו האותנטי ( כמה מגוחך לבקר את סגנונו הפוליטי, כאשר דווקא הוא מבדיל אותו מכל השאר ) והאומץ לקחת על עצמו נושאים שאינם תקינים פוליטית — כל אלה הפכו אותו לדמות אטרקטיבית בעיני רוב הציבור . הדבר העלה את הרייטינג של הערוצים שהעזו להזמין אותו . כוחות השוק גברו, ומיליי נהפך במהירות לדמות תקשורתית מרכזית . בה-בעת הוא כתב ספרים, ערך כנסים והשתתף בפאנלים שנערכו בידי קרנות ועמותות, והחשוב מכול — הגדיל את נוכחותו ברשתות החברתיות . גם אם אמצעי התקשורת המסורתיים היו חשובים בתחילה, הרי שחשיבותם פחתה והלכה עם הזמן . כוחו התרבותי של מיליי שוב לא היה תלוי בפלטפורמות הללו : הוא נזקק להן פחות ופחות על מנת שמסריו יגיעו לכל מקום . נוכחותו ברשתות החברתיות נהנתה מאוטונומיה ונהפכה לדרך העיקרית שבה תקשר ישירות עם ציבור גדל והולך . אף שהתקשורת ההגמונית לא ששה לקדם את דמותו, בשלב מסוים היא פשוט לא יכלה עוד שלא לדבר עליו . א פַּלֵאוֹ-ליברטריאניזם הוא אידאולוגיה המשלבת עקרונות ליברטריאניים עם עמדות שמרניות מסורתיות, במיוחד בתחום הכלכלי . ההערות בשולי העמודים הן משל המתרגם והמערכת העברית .
|
|