|
|
עמוד:10
10 | מיליי : מהפכה בהפתעה פיהן בני האדם חיים : טלוויזיה, יומונים, ספרים, סרטים, סדרות, שירים, רשתות חברתיות, בתי ספר, אוניברסיטאות, כנסיות וקרנות — אלה הם רק מקצת מן הדוגמאות . משום כך הפוליטיקה, שבעבר הייתה מוגבלת כמעט לחלוטין למוסדות המדינה, הורחבה לכדי תאוריה של קרב תרבותי המתפשט לכל התחומים שבהם מתקיימת תקשורת שיטתית . היבט שני טמון בכך שהתרבות נתפסת גם כמהות של העימות הפוליטי עצמו ; בַּתאוריה של הקרב התרבותי נושאים פוליטיים גולשים לאזורים שעד לא מזמן נחשבו תרבותיים גרידא : היסטוריה, מין, משפחה, דת, קבוצות אתניות, זהות, אסתטיקה ומוסר . הקרב התרבותי מתפשט אפוא לתחומים שונים מאוד זה מזה . זהו הסוד לניצחונו של חאבייר מיליי : הוא הבין את טבעו המקיף של הקרב התרבותי, הכולל את שני הממדים . את ניצחונו הפוליטי, שאותו לא צפו כמעט כל השחקנים והפרשנים הפוליטיים, אי-אפשר לייחס לא למנגנון מפלגתי, לא למממנים גדולים, לא לאמצעי התקשורת המסורתיים, לא לתמיכה של מעצמות זרות ולא להשפעה מצד המדינה — כפי שבדרך כלל קורה . גם אי-אפשר לייחס את הניצחון לגורם כלכלי בלבד, שכן אם כך היה, קשה להסביר מדוע דווקא מיליי ניצח, ולא בּוּלריץ' או לָרֶטָה . ההבדל הבולט ביותר בין מיליי לבין כל האחרים הוא מה שמכונה "קרב תרבותי", ובדיוק משום כך נהפך המושג הזה לעדשה שדרכה מפרשים את המציאות בימינו . למעשה, הקריירה של הכלכלן מוגדרת סביב מושג זה . המפעל של מיליי אינו מתחיל בבחירות לנשיאות, אלא ברצון להשפיע על התרבות, משום שהניוון מוגדר בראש ובראשונה כניוון תרבותי . הניוון הכלכלי הוא התוצר המוחשי ביותר של הניוון התרבותי . נקודת מוצא זו קריטית . הכלכלן הליברטריאני מנסח אבחנה המזהה את שורש הבעיה עם מה שמכונה "תרבות" . האסון הכלכלי של ארגנטינה, שנגרם עקב התערבות גוברת והולכת של המדינה שיצאה מכלל שליטה, לא ייפתר באמצעות שינויים כלכליים בלבד . הדבר מחייב גם לעקור את המסגרות הפרשניות הסוציאליסטיות
|
|