|
|
עמוד:12
מי שיש לו למה 12 "נופלים ההולכים ראשונה" . שבועיים לאחר מכן חוסל עז-א-דין אל קסאם בידי הבריטים . חיים המשיך ללכת ראשון : הוא סייע לרכוש קרקעות להתיישבות בעמק יזרעאל, השתתף בהעלאת מעפילים ושימש קצין הביטחון של עין חרוד . בשנת 1938 , בסיור לקביעת מקום יישוב חדש, שבהמשך ייקרא כפר רופין, כלי הרכב שבו נסע עלה על מוקש והוא נהרג עם שני חברים נוספים . על שמם נקרא מעיין הסחנה 'גן השלושה' . בהלווייתו ספד לו ידידו, אורד וינגייט . אשתו האוהבת, 1 עטרה, הצליחה לומר רק שתי מילים : "אנחנו חזקים" . על מצבתו של שטורמן, בן 46 בנופלו, נכתב : "נופלים ההולכים ראשונה" . 2 . בחזרה לתוך האש מלחמת חרבות ברזל, ערב ראש השנה . 00 : 04 לפנות בוקר, הכפר אל-עדייסה, לבנון . צוות אוסטר נתקל בחולייה של מחבלי חיזבאללה . במכת האש הראשונה, שנורתה מהמארב, איש מבין הלוחמים לא נפגע . לאחר מכן המחבלים זורקים רימון ומהרסיסים נפצעים חלק מהלוחמים, ביניהם איתן אוסטר, מפקד הכוח . ארבעה לוחמים משיבים באש, 1 משפחת שטורמן המשיכה ללכת ראשונה, ולמרבה הצער שילמה מחיר כבד מנשוא במלחמה על הארץ . במלחמת העצמאות בנם הבכור של חיים ועטרה שטורמן, משה, נפל בהגנה על עמק בית-שאן . משה היה נשוי לראומה, והותיר אחריו ילד בן שנתיים שנקרא על שם סבו, חיים, ובת בשם תמר . 21 שנים לאחר מכן, במלחמת ההתשה, בקרב של אנשי השייטת וסיירת מטכ"ל באי גרין, נפל חיים הנכד בגיל 23 . שנה לאחר מכן בגזרת תעלת סואץ נפל בן דודו, אמיר ברין, כאשר הטנק שבו נהג עלה על מוקש . בן 20 היה במותו . בכל ההלוויות הללו נכחה עטרה שטורמן, ששכלה שלושה דורות של משפחתה . עטרה נפטרה בט"ז בסיוון תשל"ג, 1973 בגיל 80 ונקברה לצד יקיריה בעין-חרוד .
|
|