|
|
עמוד:14
14 | חומה ומסגד המערכת הזאת מעוררת השתאות והתפעלות — אבל היא גם הרסנית . מערכת היירוט גרמה לנו לשקוט על השמרים במשך שנים של אזעקות חוזרות ונשנות, שנים של חרדות ונזקים לנפשם של מבוגרים, ילדים וחולים, ובעיקר — שנים של תרדמת למקבלי ההחלטות, שנדמה כי כל עוד לא נראו תוצאות הרסניות, אפשר להניח בצד הן את הכוונות והן את פוטנציאל הנזק . בדיוק כמו מיגון החלונות מפני ידויי האבנים, שהוביל לשכלול הטרור לירי ומטענים, ובדיוק כמו הנחיות הכניסה לנגמ"שים שהביאו להקמת תשתית מטענים ומארבים משוכללים יותר — כך גם כיפת הברזל והמכשול בעזה הובילו ליציאה למבצעים רק כשהיה נזק, או תחושה שהטרור "הגזים" . וככל שהמדינה התמגנה נגד הרקטות, כך החלו מחבלי הרצועה ועוזריהם — מבפנים ומחוץ — לחפור מנהרות לטרור . ב- 2006 נחטף גלעד שליט בידי חוליה שנכנסה לשטח ישראל דרך מנהרה . למבצע עופרת יצוקה ב- 2008 יצאנו בידיעה שיש לתת את הדעת לאיום המנהרות . אבל רק במבצע צוק איתן, שש שנים לאחר מכן, התברר הפוטנציאל המפלצתי המלא של האיום : חומרי הרדמה, אזיקונים, כיסויי עיניים, מדי צה"ל ותחמושת רבה נמצאו במנהרות החודרות — והעידו על הכוונה הבלתי נתפסת אז לחטוף מספר רב 1 של חיילים ואזרחים לשטח הרצועה . למרות השמדת מנהרות נרחבת במבצע, נדמה ששוב הסתפקנו בגירוד פני השטח ובפגיעה בכלי — ולא בכוונה . גם בשנים שאחרי העידו תושבי מערב הנגב על קולות חפירה, ושוב בחרה המדינה להשקיע במיגון במקום לסיים את האיום של הארגונים הרצחניים הפועלים להשמדת ישראל . ב- 2017 יצא לדרך פרויקט המכשול התת-קרקעי — "הקיר 1 פזית רבינא, "חלוץ העדיף להשקיע את הכסף במטוסים ולא במנהרות", NRG , 25 ביולי 2014 .
|
|