|
|
עמוד:11
| 11 כל מה שהאמנתי בו — המדינה, הצבא, החוזה הבלתי כתוב בינינו — הוכנס תחת כותרת אחת : "דרוש עיון" . ידעתי שהאסון הבא יגיע, ושהוא יהיה חמור אף יותר . לצערי, הוא התגלה כנורא מכל מה שיכולתי לדמיין . * * * אסון פקד אותנו, אבל יכולנו לו — בקושי רב ובמחיר בלתי נסבל . כדי לתקן, כדי למנוע בכל מחיר את האסון הבא, חובה עלינו להבין מהו החוט המקשר, הסמוי מן העין, שנמתח בין קיץ 2006 בלבנון לבין סתיו 2023 בעוטף עזה . האם מדובר רק בצירוף נסיבות אומלל ? בכשל נקודתי ? התשובה המיידית, זאת שנוח לנו להיאחז בה, היא "כן" . נוח לחשוב שמדובר בטעות אנוש מקומית, במחדל מודיעיני קונקרטי, ביהירות של דרג פיקודי כזה או אחר . וזה אכן חלק מן האמת . אבל כאשר מעמיקים, מתברר שגם כאן פעלה "קונספציה" — מילה שנשחקה עד דק, אבל עדיין מתארת במדויק עיוורון ביטחוני מתמשך, הנחה שגויה שלפיה ניתן להכיל מפלצת באמצעות גדרות טכנולוגיות וסיוע כלכלי . האם זאת כל התמונה ? לא . אי-אפשר לנתק את 7 באוקטובר מן השנה שקדמה לו . אי-אפשר להתעלם מן השסע האדיר שקרע את החברה הישראלית סביב הרפורמה המשפטית . אי-אפשר להתעלם מאירועי יום הכיפורים בתל אביב, ואי אפשר להתעלם מההפקרות של קמפיין אי-ההתייצבות שהיו שיא של אובדן דרך מצטבר . אויבינו הביטו בנו וראו חברה מתפוררת, צבא המתקוטט עם עצמו, ועם שאיבד את הכבוד לערכיו המכוננים . הם הריחו את חולשת הלכידות שלנו כפי שכריש מריח דם במים . אבל כאן בדיוק נעצר הדיון הישראלי המקובל . רוב הספרים שנכתבו, רוב המאמרים שפורסמו ורוב הניתוחים שנשמעו, מסתיימים בנקודה זו . הם בוחרים נתיב אחד ומסתערים עליו : או האשמת הדרג המדיני — ראש הממשלה והממשלה — ב"הפקרת
|
|