הקדמה: תיעוד בזמן אמת

עמוד:14

הבית בקצה המדינה [ 14 ] חלק מהתשובה לשאלה מהו בכלל קיבוץ בעידן הנוכחי . השאלה הזו התחדדה מאוד בשנה האחרונה כאשר הקיבוץ נעזב והקהילה התפזרה לכל עבר . מה המשמעות של "קהילה" במצב כזה ואיך שומרים שלא תתפרק לחלוטין ? זו סוגיית מפתח רלבנטית לכל היישובים המפונים . הספר הזה נולד בעיצומו של משבר . זהו משבר לאומי המטלטל את המדינה וגם משבר אישי עמוק עבור המון ישראלים . מפונים רבים — בחניתה כמו בכל היישובים — חוו פגיעות וטראומות . על אחרים זה עובר בצורה יותר קלה . אבל העצבים של כולם, כולנו, בלי יוצא מן הכלל, מרוטים ומתוחים עד הקצה . האנשים עייפים, מותשים . את כולם מטרידות שאלות רבות ביחס לעתיד המדינה ולעתידם האישי . התחושות הקשות עלו כמעט בכל שיחה . הרגשות העזים השפיעו על העדויות ועל תיאור הדברים . זה טבעי לחלוטין . לא כל מה ששמעתי וראיתי, כתבתי כאן . בכל מקום ובכל קהילה, אפילו בתוך משפחות, יש ויכוחים וחילוקי דעות . כמובן שיש כאלה גם בקהילת חניתה, ובוודאי בתקופה מטלטלת כזו . לא היה לי עניין להיכנס למחלוקות וסכסוכים אישיים . אני מכבד את הפרטיות של התושבים ומודע לרגישות הגדולה, בוודאי בתקופה כזו . לא התעלמתי ממחלוקות עקרוניות, למשל בסוגיית הפינוי עצמו . אך השתדלתי להביא את העדויות ולכתוב את הסיפור באופן כזה שלא יפגע באיש . אם בכל זאת מישהו נפגע ממה שנכתב כאן או שלא נכתב, אני מבקש את סליחתו . במהלך הראיונות והכתיבה, הלכה וגברה הערכתי לתושבי חניתה ולבעלי התפקידים בקיבוץ, במיוחד לחברי כיתת הכוננות, שנאלצו להתמודד עם מציאות חסרת תקדים ובלתי נסבלת, גם אל מול שלטונות ש"איבדו את הצפון", תרתי משמע . האחריות שנפלה על כתפיהם של ראשי הקיבוץ ומגיניו כבדה מאוד . באתי לחניתה בנפש חפצה ובראש פתוח, והסיפורים חדרו ללבי . פגשתי אנשים יקרים ומרשימים, שלמרות התלאות והקשיים הגדולים שעברו בשנה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא