|
|
עמוד:12
הבית בקצה המדינה [ 12 ] ומשפטיים בשנים הבאות . מן הסתם, שאלות מסוימות ייוותרו ללא מענה . העדויות הרבות בספר משקפות את תחושותיהם האישיות של מי שחלקו אִתי את סיפוריהם, ואת האירועים כפי שהם חוו אותם בחייהם שלהם ומנקודת מבטם . לא הייתה לי כל יומרה לערוך חקירה מדוקדקת של מה שאירע בקיבוץ וביישובי הצפון בעקבות ה- 7 באוקטובר . מה גם שבשלב הזה, כאשר המלחמה עדיין נמשכת, נחשפו מעט מסמכים רשמיים . משום כך, הראיונות האישיים הם מקור מידע חשוב ביותר . חוץ מהמרואיינים העיקריים לספר הזה, ששמותיהם מופיעים בסוף, שוחחתי עם עוד רבים אחרים . יש להדגיש : העדויות האלה פרטיות וסובייקטיביות . ייתכן בהחלט שמה שרואה וחווה אדם אחד, שונה לחלוטין ממה שעובר על אדם אחר, לפעמים באותו בית . מניסיוני ארוך השנים בסיקור ותיעוד של מצבי משבר, אני יודע כי שני אנשים עשויים לומר דבר והיפוכו, גם מבחינה עובדתית, על אירוע מסוים שנטלו בו חלק, ולא מתוך כוונה להטעות . מי צודק ? שניהם . . . משום כך, יש להיזהר מהכללות ומקביעות נחרצות, וצריך לקחת בחשבון שמדובר בסיפורים אישיים . כדי לקבל תמונה רחבה, שוחחתי עם אנשים בגילים שונים ובמצבים משפחתיים שונים, וכמובן עם בעלי תפקידים ועמדות מגוונות . השתדלתי לאשש ולסמוך את הדברים על פִרסומים ומקורות רבים ככל האפשר . לא שוחחתי עם כל החניתאים, וגם לא עם רובם . אך אני מעריך שהדברים שיסופרו כאן, משקפים את החוויות של רבים בחניתה ובצפון כולו בשנה הקשה הזו, אולי השנה הקשה בתולדות המדינה . אני עצמי תושב הגליל המערבי בשנים האחרונות . את הספר הזה כתבתי מקרוב, בעודי צופה על רכס הגבול ועל חניתה עצמה, ממרפסת ביתי במצפה הילה . הקִירבה הזו, היום-יומית, על רקע אזעקות ופיצוצים, נפילות ושריפות, אִפשרה לי להבין ולחוש באופן בלתי אמצעי את המתרחש באזור .
|



|