|
|
עמוד:6
שער א : מילונים מבראשית 6 ויומיומי בשלהי המאה התשע עשרה . על כך אמר י' קוטשר ז"ל שלא העברית מתה אלא דובריה מתו . 1 אבל לא רק החובלות הללו שינו את טבעה של העברית . כשחזרו היהודים לארץ ישראל אחרי גלות בבל, ברישיון כורש מלך פרס ) עזרא א, א ‒ ו ( מצאו שלהג אחר לגמרי, עממי יותר, נעשה תקן ונורמה בארץ ישראל . לניב העברי העממי הזה שהילך בעל פה הייתה השפעה גדולה על לשון ספרי המקרא שחוברו או נערכו בתקופת בית שני . אכן, אפשר לראות שהם ספוגים בלשון התקופה . 2 הלהג העממי העברי הילך לא רק בדיבור אלא עלה גם לדרגה ספרותית גבוהה ובו נכתבו המשנה, החיבור הקנוני הראשון שהועלה על הכתב לאחר המקרא, וחיבורים רבניים אחרים, אשר על כן כונה 'לשון חכמים' . והנה גם להג זה הלך ונדחק מפני התפשטותה והשתלטותה של הלשון הארמית . החל מהמאה החמישית לפנה"ס נעשתה הארמית לינגווה פרנקה של האימפריה הפרסית, הלשון הדיפלומטית ) או בכינוי אחר, 'הארמית הממלכתית' ( 3 של המזרח הקרוב מארם נהריים עד ארץ ישראל ועד מצרים ) יֵב ( . ואין תמה שכמה פרקים בספרי דניאל ועזרא כתובים בארמית זו . 4 וממעמד של לשון דיפלומטית הלכה הארמית ונעשתה לאחר כחמש מאות שנה לשון הדיבור היומיומית, הלשון הנפוצה ביותר במרחב הנדון, לרבות בארץ ישראל . זה כמובן היה בעוכרי מידת השליטה בעברית . בתלמוד הבבלי שוקעו כמה סיפורים מרתקים המעידים על ידיעה הולכת ומתמעטת של העברית אפילו בין החכמים, עד כדי כך שלפעמים למדו משמעות של מילים מקראיות או אפילו משנאיות מפי אֲמָתו של רבי יהודה הנשיא ) לערך 135 ‒ 220 ( , שהייתה מבני הדור הישן שעוד ידעו עברית . מסופר שם שהחכמים שכחו את משמעות המילה מטאטא שבישעיהו ) יד, כג ( , ופעם אחת שמעו אותה נוקטת מילה זו בדיבורה ; וכן שכחו את סירוגין מלשון חז"ל, עד שפעם אחת שמעו אותה נוזפת : 'עד מתיי אתם נכנסין סירוגין' ) ולא בבת אחת ? ! ( וכך חלוגלוגות . 5 אנקדוטה תלמודית זאת מעידה על אי-ידיעה מספקת של הלשון העברית אפילו בין החכמים שפקדו את בית המדרש החשוב ביותר של הדור . ביאורי מילים אי-ידיעה גוברת והולכת זו היא שיצרה את הצורך לכתוב ביאורים למילים קשות שבמקרא ושבספרות חז"ל, תחילה למשנה ולאחר מכן לתלמוד . אפשר לראות 1 קוטשר תולדות, עמ' 115 – ,116 § 191 . 2 קוטשר, שם, § 123 . 3 קאולי, ארמית, עמ' xv ; קוטשר, תולדות, עמ' 71 ; בוטה, ארמית, עמ' 15 . 4 דניאל ב, ד – ז, כח ; עזרא ד, ח – ו, יח ו-ז, יב – כו ; 'יגר שהדותא' הוא הביטוי הארמי היחיד בתורה, בר' לא, מז והפסוק היחיד המגנה עבודת אלילים בירמיהו י, יא . 5 בבלי מגילה יח ע"א ; ירושלמי מגילה, ב, ב ; יט ע"א .
|
|