|
|
עמוד:5
וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר לִבּוֹ עֵר בּוֹ, הוּא יָבוֹא וְיִשְׁמַע לַקּוֹל הַמְעוֹרֵר הַבָּא . כִּי כֹּה יֹאמַר הַמְעוֹרֵר : . . . שְׁמַע, בֶּן-יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע בֶּן-הַצַּעַר, שָׂא רֹאשְׁךָ, שָׂא רֹאשְׁךָ— וְיִנָּשְׂאוּפִּתְחֵי-עוֹלָם . אַל מְנוּחָה וְאַל הוֹנָאָה עַצְמִית, תְּהִי אֵיזוֹ שֶׁתִּהְיֶה, אַל יִרְאָה מִפְּנֵי כָּל תּוֹצָאוֹת, תִּהְיֶינָה מַה שֶּׁתִּהְיֶינָה . אַל קֹרֶט שֶׁל שֶׁקֶר וְרַכּוּת-הַלֵּב . הָלְאָה עֲנָנִים, צֵא מִנִּקְרַת הַצּוּר . הָסֵר מֵעָלֶיךָ אֶת הַכַּף . גְּשָׁה עַד הָעֲרָפֶל, עֲלֵה לַפַּרְדֵּס, רְאֵה אֶת פְּנֵי הַהֲוָיָה . הַשֵּׂג אֶת מַהוּתָהּ, אֶת כְּבוֹדָהּ . הִתְקַדֵּשׁ ! . . . יוסף חיים ברנר, 'על הדרך' ( שורות אלו נחרתו על קברו של יריב בן-אהרון, "מחנך של חלוצים" ) ארבעה נכנסו לפרדס, בן עזיי ובן זומא, אחֵר ור' עקיבא . אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונִפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום ויָרַד בשלום . תוספתא, חגיגה ב ג
|
|