|
|
עמוד:14
14 על מצבה העגון של הרוח בסיפורי ש״י עגנון • אסתר פלד ומיד אחר כך – אזהרה : "נמצא שכל המשנה מנוסח שהתפללו בו אבותיו שהתפלל ראש שבטו מבלבל את השערים ותפילתו נכנסת בערבוביא . וכבר נענשו דורות אחרונים שהחליפו את נוסח התפילה והכניסו אנדרלמוסיא בעליונים ובתחתונים והרבו מחלוקת בישראל [ . . . ] " 2 ובפרקו השני של הסיפור מתברר כי המספר, זה המוסר לנו בפרק הראשון עד כמה חשוב הדבר להתפלל בנוסח אבות, אכן שינה הרבה את נוסח התפילה שלו : ממנהג ספרד בקלויז של חסידים עבר לנוסח אשכנז בגלל בית המדרש הישן ששם למד . אחר כך עלה לארץ ישראל וכאן מצא שהשתנה הנוסח, הן של ספרד והן של אשכנז . "כדי שלא לפרוש מן הציבור הייתי מתפלל בכל מקום כפי נוסח שלו", הוא מסביר ; "מפני שחביבה תפילת הרבים" 3 התיר לעצמו לשנות . אחר כך חזר לַגָּלוּת ושוב שינה נוסח התפילה על פי מנהג המקום . עם שיבתו ארצה קבע ישיבתו בירושלים, ואף כי התכוון להתפלל בנוסח קבוע, שהרי התיישב סוף-סוף במקומו, הנה - "מאהבת המקומות הקדושים חיזרתי על כל בתי הכנסיות ובתי מדרשות . וארבע מאות ושמונים בתי הכנסיות ובתי מדרשות יש בירושלים, ובכל אחד ואחד מתפללין בנוסח שלו, וכל מקום שאני בא אני מתפלל בנוסח שלו כדי לכלול תפילתי עם תפילת הציבור . " 4 מתוך שבעת העמודים המחזיקים סיפור קטן זה, מלאו שלושה בתיאור התפילות והנוסחים, ובסיפור המנהג שעשה לו המספר לשנות נוסח לפי הרבים, בתחילה משום הכרח ולבסוף מתוך נטייה של הלב לנדודים 2 שם . 3 שם, עמ׳ רצ . 4 שם, עמ׳ רצא .
|
|