|
|
עמוד:11
מבוא 11 מן היצירה של עגנון נעדרת הרמוניה . בשמונת הסיפורים אליהם אני פונה בספר זה – "ולא ניכשל", "האדונית והרוכל", "והיה העקוב למישור", "אגדת הסופר", "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו", "עגונות", "פנים אחרות", "פי שניים" – מנוסחת עמדה דו משמעית, אמביוולנטית, כלפי "הרמוניה", או "גאולה" . מצד אחד מפלל המספר ב"פי שניים" להתפלל במחיצת יראים ושלמים, ומצד אחר הוא נמנע בכל דרך אפשרית מלעשות זאת . בן-אורי ב"עגונות" מצייר מזרח שאין יפה ממנו, אבל הוא עושה זאת בגלות, שם הוא בוחר להישאר . גם ר' משה פנחס מ"שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו" מסרב לגאולה האישית כשהיא הופכת לאפשרית, ואילו אויבו - אהובו, ר' שלמה, שהיה אדם פשרן ונעים סבר הופך להיות מנהיג רוחני תובעני המעורר בסביבתו תרעומת . מיכאל הרטמן ב"פנים אחרות" אינו מוצא מנוח לנפשו, ואף שמתעורר בו רצון לשוב אל חיי הנישואים שלו וחיבה נעוֹרה בו אל גרושתו טוני, אין הוא בוחר בכך בסופו של דבר . בסיפורים שלפנינו מתוארות נשמות עגונות הנכשלות בדרכן אל הגאולה . נכשלות משום עצמן או משום ש"פעמים יש מכשול רחמנא ליצלן", מכשול מן הסתם, שעומד בדרכן . לכן בחרתי בסיפור הקטן "ולא ניכשל" שיעמוד בראש הדברים . "ולא ניכשל" הוא אזהרה מפני כישלון, שאחריה, בסיפורים הבאים, מופיעים זה אחר זה כישלונות נהדרים . ממש כמו המשחק האינסופי שמשחקים ביניהם המודע והלא מודע ; המודע מתריע – ולא ניכשל ! והלא מודע מהתל בו ומוצא את דרכו אל הכישלון, ובמונחים אמוניים – אל הגלות . המודע נמצא תמיד במסע אל הגאולה, ואילו הלא מודע מבכר את הגלות, כי רק בגלות, במצב של אי-נחת, אי-שלמות, מתוך העגינות – נולדת התשוקה . ומפני שכאלה הם חייו של אדם, תמיד עגונים, תמיד מסוכסכים, מוטל על האדם לחפש את החופש במקום אחר, שאינו "הרמוניה" דווקא . אדם נוטה להניח משוואה בין חופש לבין הרמוניה, אלא שעגנון מניח שהחופש אינו מצוי בהרמוניה, אלא ביצירה . מיני מינים של קונפליקטים, כישלונות
|
|