|
|
עמוד:10
10 על מצבה העגון של הרוח בסיפורי ש״י עגנון • אסתר פלד ממנה אבל חי בארץ הזאת, שמאלצת תמיד, ובפרט בעתות משבר כמו זה שמתחולל עכשיו, לשוב אליה באהבה ובכעס . יכולתי להתבונן אל תוך נפשי ולהתגעגע אל היראה השלמה שפעם היתה לי, ואחרי שהיתה, אי אפשר לשכוח אותה לעולם . יכולתי לעמוד בתווך, כדמויות רבות בסיפורי עגנון, בין היותי חילונית לבין היותי מאמינה, לקרוא על הספק הכוסס-תמיד, על האין-נחמה של מי שהיהדות שזורמת בתוך הדם שבעורקיו אינה מניחה לו, על האהבה ליהדות זו ועל הניסיון להשתחרר מכבליה, רצוא ושוב . הסיפורים שבחרתי לעסוק בהם כאן נבחרו מתוך אינטואיציה . "פי שניים", למשל, נראה לי בתחילה כסיפור חידתי שאיני מבינה והוא אטום בפניי, ולכן בחרתי בו . את "האדונית והרוכל" הכרתי משחר נעוריי ; כתבתי עליו עבודה בקורס לתואר הראשון בפסיכולוגיה, אצל פרופ' עמנואל ברמן . הטקסט שכתבתי אז אבד לי, אבל הסיפור נחקק בנפשי . "והיה העקֹב למישור" נבחר בשל שמו, המחזיק בתוכו את הפסוקים מירמיהו וישעיהו – כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרֲכָסִים לְבִקְעָה, מספר ישעיהו, פרק מ', פסוק ד' . ובספר ירמיהו, בפרק י"ז, פסוקים ט' - י', כתוב : עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא ; מִי יֵדָעֶנּוּ ? אֲנִי, יְהֹוָה, חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת, וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו . עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁהוּא – אין משפט יפה מזה, ואין דרך יפה מזו לתאר את הלב האנושי, הָאָנֻשׁ . ובהמשכו, קושר ירמיהו את הלב האנוש אל הסיבתיות המוסרית – וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו – ואל אלוהים . "עגונות" עוסק באותו עניין עצמו, בלב האנושי העקוב, האנוּש, המצוי תמיד בגלות . "עגונות" שואל על אודות המכשול העומד בפני גאולה, על המידה שבה גורלו של אדם תלוי בו ובמעשיו . השאלה הזאת נכנסת אל חדרי יחד עם כל מטופלת ומטופל הנכנסים אליו, והיא מרחפת בחדר במהלך המפגש כולו .
|
|