|
|
עמוד:13
13 פתח דבר ובכן, בינואר 2009 נכנס ברק אובמה לבית הלבן עם הבטחה לתקן את היחסים בין האנושות לכוכב הלכת, כשההתחממות הגלובלית הייתה הנושא הטעון ביותר בעולם, כמעט הדת החילונית של הזמן ; ובאותו זמן, בחדר קטן בשווייץ, מנהיג של מעצמה גרעינית התיישב מול נשיא ישראל ופירק את הדת בחמש מילים . הוא לא הכחיש את תופעת שינויי האקלים . הוא רק קרא אותה אחרת מכולם ואימץ אותה אל חיקו . פוטין הסביר שהקוטב הצפוני הולך ונמס, ובמקומו ייפתח נתיב סחר ימי חדש שלמרבית אורכו יעבור במים הריבוניים של רוסיה . מתחת לקרח המופשר נחבאים רבים מאוצרות הנפט, הגז והמינרלים הנדירים שטרם הופקו בכדור הארץ . לפיכך, מה שלמערב נראה כקטסטרופה, נראה לרוסיה כהזדמנות האסטרטגית הגדולה של המאה . הפגישה ארכה שעתיים ובסיומה נראה היה לי שהתבגרתי בעשור . הבנתי איך חושבים מנהיגים של אימפריות . בזמן שהתקשורת, אנשי העסקים והמנהיגים המכונסים תחת סדר היום של דאבוס מדברים על הכוח הפועל עכשיו — המנהיגים האמיתיים כבר שואלים איזה כוח עתיד לפעול וכיצד ירתמו אותו לטובתם . מנהיגים גדולים נהנים מעליונות תפיסתית על המרחב . הם כפופים פחות למנגנונים שגורמים לחשיבת עדר, שאותם אכנה בספר ״דבק קוגניטיבי״ . מה שראיתי באותו החדר בדאבוס הוא בעיקרו של דבר החוק השלישי של ניוטון . בפשטות : ״לכל פעולה יש תגובת נגד שווה״ . אלא שהחוק הזה אינו מתאר רק עיקרון פיזיקלי . הוא מתאר גם את הגיאופוליטיקה, את שוק ההון, את התרבות, את היחסים בתוך המשפחה . כל מהלך מוליד מהלך תגובה נגדי . כל פרדיגמה דומיננטית מולידה את הפרדיגמה
|

|