|
|
עמוד:12
אנחנו, המשרתים 12 שהתחוללה בלב פנימה, האסימון שנפל . זיכרון השבעה באוקטובר וימי המלחמה, הריח, הטעם, כאבי הגב הפיזיים ולא רק המטאפוריים, אלה חומרי הגלם שמהם נוצרה תובנת-העל של דור הלוחמים החדש : אין מישהו אחר . רק אנחנו . ואנחנו, המשרתים, נצטרך לקום ולבנות מחדש את שנהרס . אימי טבח השבעה באוקטובר ומוראות המלחמה שאחריו משמשים גם כהתגלות — התגלות מחרידה וקטלנית, אך שיש בכוחה להציל את חיינו . אבל כמו הסיסמה "ביחד ננצח", גם האמיתות הגדולות שזהרו מולנו באותו היום הלכו והתעמעמו, והפכו לנחלתם של מעטים . לכן, עלינו מוטלת האחריות לשאת את זיכרון המילים האלה באותה הבהירות של יום האסון, גם כאשר היא נשמעת לרבים בסביבתנו כהזיה נאיבית, כחנופה או כמזימה מתוחכמת נגדם . בזמנים כאלה מזכירים לנו אחינו ואחיותינו המשרתים שאנחנו לא המשוגעים היחידים . הספר הזה שייך בראש ובראשונה להם . יהודים תמיד מצאו את הדרך לפרוח בעת שבר, כעוף החול . לכן, יחד עם השבר הגדול שמתוכו נכתב הספר, קיימת גם אמונה עצומה . תחושה עמוקה של
|
|