|
|
עמוד:13
מבוא 13 יותר, פחות נגישות לחוגי העשרה, והורים שלא תמיד יכולים לממן מורים פרטיים . אלא שבמקום לצמצם את הפער, השירות הצבאי הגדיל אותו בצורה אקספוננציאלית . כל זה התרחש בתוך צבא ההגנה לישראל . הגוף שנתפס כגורם המשווה ביותר, שאמור להיות אבן הראשה של כור ההיתוך הישראלי, חולל למעשה את אחד הפערים הגדולים במדינה . לעומת מסלול העושר של המרכז, מי שגדל בפריפריה או בחינוך הדתי מתגייס לרוב ליחידות השדה או למערכים התומכים, ומשם נפלט לחלקים המשתכרים פחות של הכלכלה . בתרחיש האופטימי ביותר, הצעיר מהפריפריה יתאמץ, וילמד מדעי המחשב אחרי הצבא, אלא שהוא יתחיל מאוחר הרבה יותר, יתקשה למצוא משרת ג'וניור ללא קשרים, וישתכר פחות לאורך כל חייו . לעומת זאת, בעבור בוגר 8200 , התרחיש האופטימי הוא אקזיט של מאה מיליון דולר כבר בגיל 30 — רמת עושר שגם זוכי לוטו אינם מתקרבים אליה . לצבא, כפי שנראה בהמשך, היו סיבות בירוקרטיות ופרוזאיות למדי לתעדף את צעירי המרכז . במערכות המיון שלו נטבעו הטיות מובנות לטובת פרופיל חברתי מסוים, ובחלק מן היחידות התקיימו לאורך שנים פרקטיקות בעייתיות של חבר מביא חבר . בניגוד לטענות הצבא, אי- אפשר להפיל את כל האשמה על מערכת החינוך ; צה"ל ממילא מצהיר כי הוא אינו מניח ידע מוקדם ומכשיר את חייליו מאפס . אז מדוע כרטיסי הכניסה מחולקים תמיד באותם אזורי חיוג ?
|
|