|
|
עמוד:12
12 דבר העורכות ילקוט מורשת החלו רבים מקרב יהודי הגטו להכין לעצמם מקומות מסתור עמידים ומצוידים היטב, ובעלי "אולמות" אחדים . כמה מהאנשים תכננו להשתתף השתתפות פעילה בהתקוממות . כך לדוגמה, הבונקר של משפחת קוצ'ר נמצא בבניין בפינת הרחובות זמנהוף ומורנובסקה, והגברים השתתפו בקרב שהושמד בו טנק גרמני, ואחרי כן שבו לבונקר . ואולם בשל שינוי הטקטיקה של יירגן שטרופ והצתת בתי הגטו נקלעו המסתתרים למצוקה של צמא ורעב, הם אלתרו פתרונות שונים והצליחו להסתתר בו עד ראשית ספטמבר ,1943 ואז יצאו לצד הארי . רונן הרן עוסק במאמרו "הידיעה על מותן של צביה לובטקין וטוסיה אלטמן במרד גטו ורשה — מקורותיה, התגלגלותה, השפעתה" בידיעה הדרמטית, אך השגויה, על מותן של צביה לובטקין וטוסיה אלטמן, אשר פורסמה בעיתונות הארץ-ישראלית שבועיים לאחר השלמת דיכוי המרד בגטו . הידיעה זיעזעה את היישוב משום שהייתה זו התייחסות ראשונה לגורלם הטרגי של ראשי תנועות הנוער החלוציות באירופה הכבושה . דומה כי המידע שפורסם עד כה, הגם שהתבסס על מקורות ראשוניים, מותיר סימני שאלה רבים : מה היה מקור הידיעות על התוצאות הטרגיות של המרד ? מי דיווח ? כיצד הגיע המידע לארץ ומתי ? המענה המוצע במאמר מתבסס על חזרה לאותם מקורות ראשוניים, אגב התחקות על האופן ועל המועד שהם נשלחו, התקבלו ופורסמו . למאמר הוסיף הרן אפילוג שסוקר את הקריאות אשר הושמעו לציון יום זיכרון למרד הגטאות ב- 19 באפריל . הקריאות הושמעו לראשונה למוחרת פרסום הידיעה ביוני 1943 . בחלק השלישי מובאים שני קטעי תיעוד ושני קטעי עדות של ניצולים מהגטו . בקטעי התיעוד שמביא יאן גרבובסקי, במאמרו "פולנים מסכנים מסתכלים ביהודי ורשה ובגטו ורשה, אפריל - יוני 2491", מובא אוסף מרשים של זיכרונות ועדויות של פולנים על יחסם ליהודים אחרי כניסת הגרמנים ומעשיר את הקורא ברשימת פרסומים שכתבו פולנים . בלה גוטרמן מביאה קטעי עדות מתוך יומן ורשימות של ראובן פלדשוה בן-שם על בתו הצעירה יוסימה, שניחנה בכישרון מוזיקלי יוצא דופן וניגנה עם התזמורת הסימפונית בגטו לפני קבוצת העילית של הגטו ואף באוזני תלמידי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק . בקובץ יש שני קטעי עדות בעלי חשיבות רבה . הדור השני כותב מפי השורדים שהתנסו אישית באירועי המרד בגטו ורשה . העדות הראשונה — של נינה ( בוניובה ) אקהייזר, שבתה נירה שי כתבה מפיה את "הסיפור שאימא לא סיפרה" — על הישרדות בוורשה, ומרגלית בז'רנו הקדימה לעדותה מבוא קצר ; העדות השנייה — "זיכרונותיי מהמרד בגטו ורשה", מאת דורקה גולדקורן — תורגמה מיידיש, ותום נבון הקדים לה מבוא .
|
|