|
|
עמוד:13
ילקוט מורשת מלחמת העולם השנייה בחזית הים של סלוניקי 13 טיאו [ מלדינו : דוֹד ] אברהם, כי פה קוראים דוד לכל איש בא בימים [ . . . ] זה חמישים שנה שעובד על המאאונה [ מלדינו : דוברה ] שלו [ . . . ] גבות עיניו הלבנות עוד מטילות אימה בשעת רגז, שריריו עודם חזקים כברזל והחבילות הגדולות משחק הן לו [ . . . ] רעהו [ . . . ] עומד באמצע הסירה [ . . . ] ראשו נטוי למעלה וזרועותיו פתוחות לקבל על חזהו הרחב את התיבה הענקית שחבריו 3 מורידים לו מעל האוניה [ באמצעות מנוף ידני ] . בהגיע המטען לחוף הוא הופקד בידיהם של סבלי הנמל היהודים, והם העבירו אותו לבית המכס . וייבורג צעד בעקבות הסבלים והשתומם למראה סבלי המכס היהודים בעבודתם . "כמעט ענקים [ . . . ] כף ידם המיובלת, הגדולה פי-שתים מכף איש פשוט, מרימה כמו נוצה שק של 80 קילו" . הזיקה ההדוקה של הסלוניקאים אל הים הייתה מימוש הלכה למעשה של דמות היהודי החדש שביקשה האידאולוגיה הציונית 4 בנמל סלוניקי ליצור בפלשתינה : אמיץ, שרירי, מחובר לטבע ולמלאכות פיזיות . של ראשית המאה העשרים עבדו גם פועלים יוונים . מספרם היה מצומצם, ולהבדיל מהפועל היהודי, הם לא הותירו רושם מיוחד . התיאור הססגוני על חזית הים בסלוניקי העות'מאנית נעשה קודר בעקבות המעבר ( באוקטובר 1912 ) משלטון האימפריה העות'מאנית ליוון בכלל, ועם חילופי האוכלוסין בין יוון לטורקייה במיוחד . בכרך הראשון של זכרון סלוניקי ( 1972 ) כתב ההיסטוריון הסלוניקאי הד"ר יצחק שמואל עמנואל : "בשנים תרפ"ב - תרפ"ג ( 1922 - 1923 ) אסרה העיריה ליהודים לעבוד בנמל, היא פיטרה את כולם, אחרי ששילמה להם פיצויים, והכניסה במקומם את היוונים פליטי אסיה . כן אסרה על בעלי עגלות ועל בעלי מרכבות יהודים להמשיך 5 הטענה בדבר הסילוק המהיר מהנמל מאפיינת את פועלי הנמל היהודים בעיסוקם" . כציבור חלש, פסיבי, שעזב ללא התנגדות את עבודות הנמל ; תכונות אלה שונות בתכלית מאלה של היהודים בסלוניקי העות'מאנית שתוארו למעלה . ואכן, טענת ההדרה מופרזת מאוד . סביר שבשנים 1923 - 1925 הוחלפו יהודים אחדים בפליטים יוונים, אך לא כולם, וּודאי שלא רובם המוחלט . באותו עשור ( 1920 - 1929 ) גדל מאוד מספרם של הפועלים היוונים ( מקומיים ופליטים ) , ובעקבות שינוי זה פחת 6 שיעורם של הפועלים היהודים לשליש ממצבת כוח האדם . הבסיס לטענת ההדרה של עמנואל הוא אפוא אמפירי פחות ותאורטי יותר ; אסכולת ירושלים, זרם רווח בהיסטוריוגרפיה הציונית ( עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים ) , הציגה סיפר פסימי אחד לאפשרות של קיום יהודי סביר במדינות 7 בייחוד בעקבות האסון של מלחמת העולם השנייה . הנחות לאום מודרניות שונות, היסוד של אסכולת ירושלים משובצות במחקרים שונים של קבוצת המלומדים הסלוניקאים על החוויה הייחודית של היהודים בעיר בין שתי מלחמות העולם . כך
|
|