|
|
עמוד:14
השביל הנופל אל התהום 14 ׀ לא הודר שטיינברג מהקנון ממש, אבל השאלה מדוע הוא נותר בשוליו׀ עומדת בעינה . ויתרה מכך, ברשימתו הצביע קצנלסון על העניין שאעסוק בו בספר זה . מרשימתו עולה שגם המבקרים ה"ותיקים", שידעו הכול, וגם המבקרים ה"חדשים", שגילו חדשות לעיתים תכופות, לקו בעיוורון כלפי אותו הדבר בדיוק — שירת יעקב שטיינברג בעברית וביידיש מ- 1905 עד 1914 . נראה שהעוול שעשו לשטיינברג זך והמגלים החדשים העיד דווקא על העוול שעשו לו המבקרים הוותיקים, שהכירו את שטיינברג והתעלמו מחלקים מיצירתו . הרי זך לא ערך את המבחר של דביר ולא חיבר את הערך ב"אנציקלופדיה יודאיקה" ; הוא השתמש בדמותו הציבורית של המשורר באופן לא ביקורתי . ואכן, קצנלסון הוסיף וזיהה פגמים מספר במונוגרפיה של כהן, ואלה דומים מאוד לפגמים שמצא אצל זך : גם כהן חטא בכתיבה מגמתית ולא מדעית, מטשטשת ומטעה בקשר לפרקים שלמים בחייו של שטיינברג, או בעצם בקשר לפרק אחד בחיי המשורר שכהן התעקש לפרק ולהפריד — שירתו 10 העברית מ- 1905 עד 1915 ויצירתו ביידיש . למרבה הפלא הסכים קצנלסון, בטון אלים להבהיל, עם גישתו של כהן כלפי השירים בעברית, אותו " . . . חלק בשירת יעקב שטיינברג שבא לידי גילוי בספריו המוקדמים, ספר הסָטירוֹת וספר הבדידות, ועל דעת קוראיו, כוותיקים וכצעירים, מימי חייו ובימינו אלה, לא 11 קצנלסון אף הוסיף וטען שבגלל יחסו זכה ולא ראוי היה להערכה" . המגמתי של כהן אל היידיש נמנע ממנו להציע אפולוגטיקה טובה יותר לפרק "מביש" זה בחייו של שטיינברג . לדוגמה, כהן לא השווה בין שירים שמועד פרסומם סמוך ונושאם דומה . בספר הם מופיעים במרחק שלוש מאות עמודים זה מזה . לדעת קנצלסון, הפניית הזרקור ליידיש הייתה עשויה להבהיר מעט את הזרם העכור שביצירתו העברית 12 של שטיינברג . 10 שם, 175 . 11 שם, 176 . 12 שם .
|
|