יעקב שטיינברג

עמוד:13

אובמ 13 ׀ דרכיו ואת שירתו, וסיפוריו ומסותיו שבו ונחשבו לקבילים מבחינה ׀ אומנותית ואף זכו להערכה . מדברי קצנלסון עולה שעל אף החדשנות שהתיימר לה זך, הדגם שעל פיו הוא קרא את שטיינברג הוא הדגם השגור . זך קידם את שטיינברג מתוך כוונה להציע חלופה לשושלת של שלונסקי, של אלתרמן ושל 8 מגמתיות זאתלאה גולדברג והציג את שטיינברג באופן מגמתי . נחשפת, בין השאר, בקריאת הקורפוס שהשתמש בו זך, מהדורת "כל כתבי יעקב שטיינברג" בהוצאת דביר משנת תשל"ח . מהדורה זאת חלקית, ערוכה במגמתיות, וחסרים בה נתחים שלמים מחייו היצירתיים : כל יצירתו ביידיש, חלקים נכבדים משירתו העברית מ- 1906 עד ,1915 מחזות, רשימות וסיפורים שהכירו המבקרים הוותיקים . מהנוסח המצונזר והמצומצם שהיה זמין לו בנה זך את הטוטם שלו . וטוטם זה, לדעתו של קצנלסון, היה חיסולו של שטיינברג . במונח הטעון הזה הוא משתמש בעקבות אליהו שולמאן שתיאר במילים אלה את טיהורו של 9 קצנלסון היה מלא תקווהשטיינברג היידי מ"אנציקלופדיה יודאיקה" . שעבודתו המקיפה של כהן, שעקבה אחרי כל תג בחייו של שטיינברג, תתקן את העוול הזה, העוול של המגלים החדשים . מחאתו של קצנלסון נשמעה אפולוגטית . זך, על אף כל אי-הדיוק והמגמתיות שבטיעוניו, הציג שאלה ראויה לשומרי הסף של הספרות העברית : מדוע לא זכה שטיינברג למקום מרכזי יותר בקנון ? הטענה שרק מתי מעט יכלו להבין את שירתו אינה מסבירה דבר אלא מציעה תיאור של מצב העניינים ותו לא . שטיינברג היה קונטרפונקט לנעימה המקובלת בזמנו, ובשל כך לא קלע לטעמם הכללי של קוראי הספרות . הביקורת לא הסתירה זאת ודנה רבות ביצירתו של שטיינברג — היא הייתה מלעיגה ונוזפת, התעלמה מחלקים גדולים ביצירתו וראתה באחרים עדות למצבו הנפשי המעורער . אולי הכירו המבקרים את יצירתו במלואה, אבל הם סלדו בבירור מחלקים גדולים ממנה . ואומנם 8 הולצמן, עד הלום, 373 . 9 "ליקווידציה" — האסוציאציה לסטאלין מובהרת במקור . קצנלסון, "מונוגראפיה על יעקב שטיינברג", ,171 הערה 3 .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא