|
|
עמוד:9
הקדמ ה | 9 תמונה מלאה של נושא מחקרו הכרחי ללכת אל מעבר לצלילים עצמם . מכיוון שהיו לפניו שתי דרישות נוגדות, שבשתיהן איתר נקודות זכות כשהן לעצמן, מצא שמואלי לנחוץ להזכיר לקוראיו מדי פעם כי "אין אנו מטפלים במסגרת זו בלחנים 4 וההמשך המתבקש ( אך הלא כתוב ) מנקודת ראות היסטורית או סוציולוגית", למשפט זה הוא "אף שראוי לעשות זאת" . אפילו אִזכור זה מופיע כדי "להצדיק" את סטייתו הרגעית מהחלטתו לטפל אך ורק "בצלילים עצמם", ולהציג כרקע לדיון כמה קטעי זיכרונות מתקופת העלייה השנייה המתארים את ההתלהבות האקסטטית 5 של רוקדי ההורות . הספר שלפנינו נכתב מנקודת מוצא שונה משתי אלה שהוצגו לעיל . מחד גיסא, אני משוכנע, כמו שמואלי, שדיון מחקרי ראוי בזֶמר העברי אינו יכול להתעלם ממרכיבי סגנונו המוזיקלי . יתרה מזאת, אני סבור שהעיון הסגנוני הזה חייב לתפוס מקום מרכזי בדיון . מאידך גיסא, ברור לי שעמדה זו אינה סותרת את הצורך לקיים את הדיון המוזיקלי בהקשרו החברתי-היסטורי . שלא כגישות המחקר שתוארו קודם, איני רואה בהיבט המוזיקלי ובהיבט ההיסטורי-חברתי שתי אופציות נפרדות לטיפול בנושא . שתיהן כאחת חיוניות בעיניי להבהרת תופעת הזֶמר על מורכבויותיה ותהפוכותיה . מכיוון שכך, אין הצדקה — לבד משיקול מתודולוגי זמני — להפרדה ביניהן, שכן האחת זורעת אור על חברתה ומסבירה אותה . ניתוח מוזיקלי גרידא של רפרטואר מסוים, מאיר עיניים ככל שיהיה כשהוא לעצמו, הוא בסופו של דבר "תיאור כחוש", משום שלמרות עיסוקו ב"מה", הוא אינו מסביר את ה"מדוע" וה"איך", אינו מכיר בקשרי הגומלין ביניהם, ובוודאי אינו מטפל בהם כראוי . ה"תיאור הגדוש", לעומתו, חותר לחשוף את משמעות התופעה המוזיקלית על ידי עיגונה בתרבות זמנה ומקומה, ובזאת יתרונו הגדול, גם אם אינו מצליח 6 תמיד במשימתו המורכבת . אם גישה זו תקפה בכל דיון סגנוני-מוזיקלי, על אחת כמה וכמה שכך הדבר במקרה של ניב שורשים, שהוא דוגמה מובהקת לרפרטואר שבו המבנה המוזיקלי קשור קשר סיבתי אמיץ להקשרו התרבותי המיידי . קשה מאוד להפריד באופן מלאכותי — והגיוני לכאורה — בין פרקים העוסקים ברקע ההיסטורי והאידאולוגי 4 שם, עמ' 107 . 5 שם, עמ' 107 - 112 . פרופ' שמואלי היה בנעוריי מורי במכון למורי מוזיקה שבסמינר הקיבוצים ב"אורנים", ולאחר שנים היה עמיתי וידידי במשך שלושה עשורים בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב . התייחסות מפורטת לספרו מובאת בפרק 7 . 6 ראו קליפורד גירץ, "תיאור גדוש : לקראת תיאוריית תרבות פרשנית", בתוך פרשנות של תרבויות, ירושלים ,1990 עמ' 15 - 39 . הביטוי "תיאור כחוש" עדיף בעיניי מ"תיאור מחוק", שבו השתמש המתרגם עבור הביטוי “thin description” .
|
|