|
|
עמוד:222
[ 222 ] ג י ל י ק וג ל ר בית מקרא סח / ב ( תשפ"ג ) להתחקות על האידיאולוגיה המקראית, הוא אינו מבחין בנורמות ובמסרים החברתיים המשתקפים דרך האמצעים הרטוריים . לטענתה, היות שהדימויים משתמשים בשדה סמנטי אחד לתיאור שדה סמנטי אחר, אזי יש בהם כדי ללמד על תכונות הסובייקט הנידון . ציור האל כיולדת ורמיזות לנשיאה ברחם מעידים 28 על תכונות נשיות מהותיות הקיימות באל מבחינה מינית ומגדרית . אולם קשה לקבל את הטענה הזו . כפי שידוע משימושים אחרים בדימויים במקרא, וכפי שראינו לעיל בקצרה, תכונות המושאלות מתחום כלשהו אמנם מצביעות על מאפיינים מסוימים של הסובייקט, אך אינן מגדירות את מהותו ואת זהותו . לצד זה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהשפה התיאולוגית של נבואות ישעיה מכילה בעיקר התייחסויות זכריות לאל, בתיאורים, בכינויי הגוף 29 ייתכן שהמגמה הרווחת במחקר מאז עבודתם של ובפעלים המיוחסים לו . טריבל וגרובר, המזהה תכונות נשיות ואימהיות באל, נובעת מהשאיפה למצוא בטקסט המקראי תקדים לעקרון השוויון בין המינים ואפילו למצוא עקבות למגמות 'הומניסטיות' בשיקולי עבודת הסופרים . כפי שמראה קליינס, המגמה הזו כרוכה לעתים בזניחת החתירה לזיהוי כוונותיו המקוריות של הטקסט ושל 30 במקום לנסות לאתר בטקסט יסודות 'הומניסטיים', אציע שעצם יוצריו . העיון בטקסט כהווייתו, לצורך חשיפה של התופעות האנושיות, הפסיכולוגיות והחברתיות שהוא מגלם, הוא כשלעצמו מעשה הומניסטי . נשאל אפוא בשנית, מהי משמעות השימוש בתכונות נשיות ואימהיות בשיח התיאולוגי של ישעיה מ – סו, תופעה חסרת תקדים בספרות המקרא . להלן אציע ששכיחות הביטויים הנשיים בישעיה נובעת מנוכחותה של דמות נוספת שצורפה בפרקים אלה ל'פנתיאון' המקראי . זוהי צִיוֹן האֵם, המהווה את מושא הגאולה והשיקום של האל, והעומדת בנפרד מילדיה, העם . אלה זוכים ליהנות מהגאולה רק בעקיפין, בהיותם ילדיה המחודשים של צִיוֹן . ג'ונסון ( אלוהים היא, עמ' 11 ) הסבורה שהצגת אלוהים כ'היא' תורמת לתפיסה רחבה יותר של דמות אלוהים, במיוחד בחברה המודעת להשלכות המזיקות של השליטה הפטריארכלית . 28 לולנד-לוינסון, שם, עמ' 213 . 29 ראו בעניין זה : מילר, דה-פטריארכיה, עמ' 612 – 616 ; ברטלר, מגדר האל הבורא ( ללא עמודים ) . 30 על כך : קליינס, לשון נקבה כביכול, עמ' 249 .
|
|