|
|
עמוד:219
[ 219 ] א ל ו ה י ם א י נ ו א ל ו ה י מ א בית מקרא סח / ב ( תשפ"ג ) 20 באפוס גילגמש . כוח ההרס המתפרץ של הסופה מתואר כיולדת ש"חלה וגחה" : שישה ימים ושבעה לילות התחולל רוח, מבול, סער-זלעפות, הציף את הארץ . בהגיע היום השביעי שכך סער-זלעפות, 'סופת הקרב', אשר חלה וגחה כמו יולדת, נח היום, נדם סער-זלעפות, נכלא המבול . ( גלגמש, לוח ,11 שורות 127 – 132 ) . ויש להסכים עם הניתוח של קליינס : הפסוק בישעיה מתאר את אלוהים כמריע וצועק כמו אישה בעת הלידה, "כיולדה", אחרי שהחריש זמן רב : "החשיתי א ) . מילת היחס כ בפסוק מבהירה שרק אדםמעולם אחריש אתאפק" ( פס' 14 21 שאינו אישה יכול לנהוג כמו אישה בלידה . באופן דומה, גם השאלה המזכירה אב ואֵם בהקשר לאל, "הוי אמר לאב מה-תוליד ולאשה מה-תחילין" ( מה 10 ) , אינה אלא ביטוי רטורי העושה שימוש בתפקידים מוכרים מחיי היום יום באמצעות תקבולת ( שימוש דומה לביטויים ביש' נא 2 ; משלי א 8 ; ו 20 ; כג 22 ) . ההקשר הוא תוכחת הנביא כלפי מי שמטילים ספק ברעיון שאלוהים ישתמש בפַּרסים כאמצעי ישועה לישראל . והרי הפרסים הם כחומר ביד היוצר, ללא השפעה על גורלם . לדבריו, כשם שחומר אינו פונה לַקדר בשאלה מה ייעשה עימו : "היאמר חמר ליצרו מה תעשה", וכשם שעובַּר אינו פונה לאביו ולאימו בשאלה מה יהיה מושא הלידה ( כלומר הוא עצמו : "הוי אמר לאב מה-תוליד ולאשה מה-תחילין", מה 9 - 10 ) — כך הכרעותיו של האל עצמאיות ולא ניתן לערער עליהן . כמו במלאכתו של האומן, ובדומה לכוח ההולדה של ההורים, אין מקום לנתיני האל לתהות או לערער על מעשיו . במקום אחד אמנם מוצג הרעיון של נשיאת האומה ברחם : "שמעו אלי בית יעקב וכל-שארית בית ישראל העמסים מני-בטן הנשאים מני-רחם" ( יש' מו 3 ) ; 20 תרגום : שפרה וקליין, בימים הרחוקים ההם, עמ' 281 . ראו אצל פאול ( ישעיה מ - סו, עמ' 195 - 196 ) סקירה של דימויי נשים יולדות בהתייחסות לאלים ולאלות בתפילות ובכתובות בשומרית, אוגרית, פיניקית ואכדית . 21 קליינס, לשון נקבה כביכול, עמ' 234 . ראו את ההתייחסות הדומה של בלצר ( ישעיה השני, עמ' 144 ) לתפקיד הדימויים בישעיה מב .
|
|