|
|
עמוד:214
[ 214 ] ג י ל י ק וג ל ר בית מקרא סח / ב ( תשפ"ג ) הנביאים לבניית פנתיאון שלם . אמנם, בהשוואה לאפוסים אחרים מן המזרח הקדום, ה'פנתיאון' המקראי זעיר ביותר, ונע בין שמים לארץ . הוא מונה בעיקר שתי ישויות המצויות ביחסי כוח היררכיים קבועים . ולמרות זאת, שתי הישויות זוכות למגוון רחב של תארים ותפקידים . האל, ה', הוא אביו המגונן של ישראל הבן ( למשל : יש' סג 8 - 9 ; יר' ג ,14 22 ; הושע יא ,1 3 - 4 ) , או הבת ( יש' לז 22 ; סב 11 ; מיכה ד 10 - 13 ) . אך לא פעם הוא אב מאשים ומקונן ( יר' ו 26 ; ח 19 - 23 ; מיכה א 13 ) , וגם כועס ונוקם ( למשל : יש' א 4 – ,6 8 ; סג 10 ; הושע יא 5 - 7 ) . לעתים הוא בתפקיד בן הזוג, המקנא להתנהגות האומה-האישה ( למשל : יר' ג 8 – 10 ; יח' טז 35 - 42 ; הושע ב 4 - 9 ) , וישראל היא כלתו, או אשתו הנואפת ( למשל : יר' ב 2 ; ג 1 - 3 ; יח' טז 15 - 34 ; הושע ב 16 - 21 ) . בפעמים אחרות ישראל מוזכרים לצד מסלול חייהם של צאצאי האל הנוספים, ישויות נספחות לפנתיאון, העמים האחרים שגורלם תלוי ביחסי האל לבן הנבחר ( למשל הושע יב 3 - 4 ; עמוס א 11 ; עוב' 8 - 21 ; מל' א 2 - 4 ) . נשאלת השאלה, האם בתוך האומנות הרטורית הזו אלוהים הוא גם אֵם — אמהּשל ישראל ? מספר אמירות בנוגע ליחסי אלוהים והעם בנבואות ישעיה 1 ולהצגתו מ – סו, התפרשו על ידי חוקרות וחוקרים כעדות לנשיותו של אלוהים, כאם החומלת על ילדיה . הנבואות בישעיה מ – סו אכן מציגות, ככלל, מבט חדש על רעיונות מן התקופה הגלותית והקדם גלותית . האמנם אחד מהרעיונות 2 כיצד הדימוי עומד במסגרת החדשים הוא תפיסת אלוהים כאישה, או כאם ? רעיונות השיקום והתקומה של תקופת שלהי ימי הגלות בבבל, המשתקפים 1 ההגדרות באנגלית female או feminine מתארות אספקטים בהתנהגותו של האל, או במאפייניו הפיסיים . ראו אצל : קליינס, לשון נקבה כביכול, עמ' 229 . 2 בספרות שקדמה לישעיה מ – סו, וגם זו שאחריה, אין בשיח התיאולוגי שכיחות של שימוש במאפיינים נשיים או אימהיים . תופעת ההיריון והלידה נרמזת ביחס לאל בשני מקומות בלבד, במ' יא 12 ודב' לב 18 . יש המוצאים אמנם בתיאורים של דאגת האל לרווחה ולהזנת העם ( למשל ביח' לו 25 ; הושע יא 1 - 4 ; איוב י 10 - 11 ) מאפיינים אימהיים ( למשל : מולנקוט, נשיות אלוהית, עמ' 28 ; טריבל, דה-פטריארכיה, עמ' 32 – 33 ; סמית, אלוהים כאם, עמ' 55 – 56 ) , אך הדבר מצריך פרשנות הגורסת שחמלה, דאגה והזנה שייכים לתחום הנשי בלבד, ושבכך באה לידי ביטוי 'נשיותו' של אלוהים . שאר המופעים המתארים את אלוהים לצד תמונות מחיי משפחה משמשים כדימויים המצביעים על עוצמת האל היוצר ולצידו הטבע ( למשל : איוב לח 8 - ,9 28 - 29 ; לט 1 ) , או על דפוסים ביחסיו עם העם, בלי שבהכרח יעידו על מאפייניו המגדריים ( למשל : תה' קכג 2 - ,3 קלא 2 ) . ראו את הסתייגותו של קליינס מזיהוי 'אימהיות' בכל המופעים הללו ( לשון נקבה כביכול, עמ' 231 – 249 ) ; וראו בהמשך, סעיף 3 .
|
|