|
|
עמוד:13
[ 13 ] ״ ל ש פ ו ך ד ם ח נ ם ו ל ה ו ש י ע א ד נ י ל ו ״ בית מקרא סח / א ( תשפ"ג ) א ) , בהם השורש יש״ע אמנם א , 15 ; כו 9 , 23 משפטי בפרקים הסמוכים ( כד 12 אינו מופיע אך הם כוללים חזרה על מוטיב 'היד' ככלי להושעתו העצמית 31 ב ; כו 9 , 23 ) . הפוטנציאלית של דוד נוכח העוול של שאול כלפיו ( כד 6 , 10 , 12 הבחנה זו חשובה מפני שאם ההושעה העצמית בסיפור שלנו קשורה לשדה המשפטי יש לשאול האם יש לדוד לגיטימציה עקרונית להשיג צדק בכוחות עצמו ( 'בידו' ) , דהיינו לעשות דין לעצמו . לפי המנגנון המשפטי המתועד במקרא הסמכות להעניש את הפושעים 32 עצם הענקת מוענקת לגוף שיפוטי רגולטורי — הזקנים, הכהן, השופט, המלך . סמכות הענישה לגופים הללו מצמצמת עשיית דין עצמי של הפרט, ומורה על 33 דוגמה התפתחות ציביליזציונית ועל צמיחתה של מערכת משפט אזרחית . טובה לכך היא ההגבלה הניכרת של נוהג גאולת הדם בתורה ( במ׳ לה 9 - 34 ; דב׳ יט 11 - 13 ) , המונעת אנרכיה חברתית על ידי העברת האחריות לעשיית הצדק 34 עם זאת, החוק המקראי מהאדם הפרטי ומשפחתו לגופים משפטיים ממוסדים . עבירה בעלת השלכות חמורות והוא כולל לעתים קרובות משמע של אשמה ( לדוגמה : שמ״ב יד 9 ) ובקשה למחילה ( שמ״ב יט 20 ) , וראו : קוך, עון, עמ׳ 548 – 554 . המונח ׳פשע׳ קרוב במשמעו למילה ׳חטא׳ ויתכן שהוא מבטא יותר את היבט הפגיעה מאשר את היבט האשמה . ראו : סיבס, פשע, עמ׳ 138 – 139 . 31 פרקים כד וכו דומים זה לזה בעלילה הבסיסית כידוע, והם נקשרים לפרק כה בזיקות שונות וראו סיכום שלהן אצל אולד, שמואל, עמ׳ 311 – 313 ; בורגמן, דוד, עמ׳ 94 . החוקרים האוחזים בגישה דיאכרונית ראו בפרקים הללו גרסאות שונות לאותו אירוע, וראו ניתוח מקיף וסקירת מחקר נוחה אצל בודי, למה דוד, עמ׳ 59 – 91 . במחקר הספרותי של ספר שמואל הוצע שההבדלים בין הפרקים מורים על התפתחות של הדמויות ושל התמה הנידונה בהם . ראו, בין היתר, אצל פולצין, דוד והדויטרונומיסט, עמ׳ 211 – 212 ; גורדון, עליית דוד, עמ' 54 – 55 , 57 ; בורגמן, דוד, עמ' 79 – 95 ; וגילמור, שמואל, עמ׳ 130 – 153 . אשוב לנושא זה בהמשך הדיון . 32 מהתורה משתקפת מערכת משפט משפחתית-שבטית בה לשלטון המרכזי תפקיד משני בלבד . לפי דב׳ א 13 - 17 משה מינה שופטים מקרב מנהיגי השבטים, ולזקנים יש תפקיד מרכזי במנגנון השיפוטי גם לפי דב׳ יט 11 - 12 ; כב 13 - 21 ; כה 10 – 5 ורות ד 1 - 12 וראו : וינפלד, זקנים, עמ׳ 294 – 296 ; וויטלאם, המלך הצודק, עמ׳ 42 – 44 ; קנופרס, מחשבה מחדש, עמ׳ 397 – 398 . הכהן ו / או המקדש מעורב בהליך השיפוטי לפי שמ׳ כא 6 ; כב 8 ; כח 3 - 15 ; וי' ח 8 ; דב׳ יז 8 - 9 ; יט 17 ; כה 5 וראו על כך : לוינסון, דברים, עמ׳ 111 – 116 . בדב׳ יז 8 - 10 נזכר השלטון המרכזי כסמכות לבירור מקרים קשים במיוחד והמלך כשופט נזכר לעתים בסיפור המקראי כגון בשמ״ב יד ובמל״א ג 16 - 24 . למסקנות אודות התפתחות המערכת המשפטית לאור זאת ראו : בקר, חוק, עמ׳ 28 – 34 ; ברמש, רצח, עמ׳ 35 – 36 . 33 כהן, חוק יהודי ורומי, עמ׳ 624 – 626 ; שבל, הספרות המשפטית שבמקרא, עמ׳ 56 – 58 . 34 וראו גם שמ׳ כא 12 - 14 שם נוהג גאולת הדם מרומז ומשתמע . הפקעת הסמכות השיפוטית מהפרט אל הגוף השיפוטי משתקפת גם במקרים של בן סורר ומורה ( דב׳ כא 19 ) והסכסוך
|
|