״לשפוך דם חנם ולהושיע אדני לו״: טענותיה של אביגיל ומשמעותן

עמוד:12

[ 12 ] ש ר ה ש ו ר ץ בית מקרא סח / א ( תשפ"ג ) הערעור על שאול הערעור על דוד ( שמ״א י ) ( שמ״א כה ) כינוי המערערים ׳בני וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ בליעל׳ א ) אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת ( 27 לִבּוֹאֶל אִי שׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה ( 25 ) סירוב להביא מנחה / ברכה לאדם וביזויו באמצעות הכינוי הרומז ׳זה׳ מַה יֹּשִׁעֵנוּזֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִי א וּ ל וֹמִנְחָה ב ) ( 27 וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה ב ) ( 11 הדרישה של אביגיל מדוד להימנע מבוא בדמים מכוונת אם כך רק לחייהם של בני ביתו של נבל . היא משקפת תפיסה מוסרית רווחת וטבעית, ומשרתת את האינטרס האישי של אביגיל להציל את חייה וחיי אנשיה . מתוך כך מתברר שדרישתה ממנו להימנע מהושעה עצמית מכוונת רק כלפי הריגת נבל עצמו . ג . הדרישה השנייה : הימנעות מהושעה עצמית האיסור על הושעה עצמית מופיע כאמור גם בסיפור גדעון, אך בשונה מהמקרה של גדעון ההקשר של ההושעה העצמית בסיפור שלנו איננו צבאי אלא משפטי 29 השימוש של דוד ואביגיל מפני שהיא נועדה לתקן את העוול שנבל גרם לדוד . במונחים השייכים במובהק לשדה המשפטי מעידים על כך שהרי דוד ציין את הריב בינו לבין נבל ( 39 ) , ואביגיל לקחה על עצמה את העוון ( 24 ) והפשע ( 28 ) 30 חיזוק לכך בהופעת המוטיב של הושעה עצמית בהקשר של בעלה כלפי דוד . שנבל היה מתומכי שאול והכיר לו טובה על שהושיע את המרחב הגיאוגרפי של כרמל במלחמתו בעמלק ( שמ״א טו 12 ) , וכינויו של נבל את דוד כעבד מתפרץ מבטא התנגדות עקרונית שלו למינויו . הצעתו נתמכת ברושם שלנבל היה מעמד נכבד כמנהיג האזור הדומה למלך ( 36 ) וסביר שהתנגד לעלייתה לשלטון של משפחה אחרת . ראו בדומה אצל לוונסון, שמואל א כה, עמ׳ 26 . 29 במקרה זה השורש יש״ע מקבל מובן הקרוב לשורשים גא״ל, פד״ה, ושפ״ט וראו : סויר, ישע, עמ׳ 445 ; ויסמן, מושיעים ונביאים, עמ׳ 27 – 28 ודוגמאות נוספות אצלם . 30 המילה ׳ריב׳ נקשרת פעמים רבות לעימות הדורש פתרון משפטי ( לדוגמה : שמ״א כד 16 ; שמ״ב טו 2 , 4 ) . הצירוף הספציפי ׳לריב את ריב׳ בו השתמש דוד משמעו לפעול למען מישהו במישור המשפטי וראו : בובאטי, השבת הצדק, עמ׳ 41 . שם העצם ׳עון׳ מבטא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא