״לשפוך דם חנם ולהושיע אדני לו״: טענותיה של אביגיל ומשמעותן

עמוד:11

[ 11 ] ״ ל ש פ ו ך ד ם ח נ ם ו ל ה ו ש י ע א ד נ י ל ו ״ בית מקרא סח / א ( תשפ"ג ) ב ) . סביר שבקשה זו רומזת בהתאמה היא ביקשה להיזכר על ידי דוד בעתיד ( 31 לנישואים עמו והיא מעידה על שאביגיל חשקה בדוד, או שניסתה להציג את 23 הנישואים העתידיים עמה כחלק מהרווח הצפוי לדוד אם ייעתר לדרישותיה . על כל פנים היא מחזקת את ההבחנה בין אביגיל לבין נבל ואת הביקורת שלה עליו . גינוי נבל בפי הנער וההצדקה המלאה שלו את דוד ( 14 - 17 ) תומכים בטענתה של אביגיל, ומורים על כך שגם שאר בני הבית, המיוצגים על ידו, חפים מפשע ואינם שותפים למעשהו של נבל . 24 נבל, אם כן, אינו חף מפשע אך אפשר שאין בכך כדי להכשיר את הריגתו . אך לא כך לפי אביגיל מפני שבעיניה מגיעה לנבל מיתה : א ) ההיגד בפיה 25 ב ) , משקף את משאלת לבה שהוא ימות . של אביגיל ״יִהְיוּכְנָבָל אֹיְבֶיךָ״ ( 26 ב ) רומזת לציפייה שהוא יומת ב ) הגדרתה את מעשהו של נבל כ׳נבלה׳ ( 25 בדומה לגורלן של דמויות מקראיות נוספות שהואשמו בפשע זה ( לדוגמה : בר׳ 26 ג ) כינויו של לד 26 ; דב׳ כב 21 ; יהו׳ ז 15 ; שופ׳ כ 6 , 10 , 46 ; שמ״ב יג 28 - 29 ) . א ) מסמן שהוא ראוי למיתה בדומה לשבע בן בכרי שכונה נבל ׳איש בליעל׳ ( 25 כך ( שמ״ב כ 1 ) והומת בגין מרידתו במלכות ( שמ״ב כ 21 ) , ולבני הבליעל א ) וקיבלו אמנם חנינה אך היו ראויים עקרונית למיתה שהתנגדו לשאול ( י 27 27 ההקבלה בין המערערים על שאול לבין נבל מחזקת את הרושם ( שמ״א יא 12 ) . 28 שאביגיל ראתה בנבל בן מוות בהיותו מורד במלכותו של דוד : בה רק כדי להיכנס עמו בדברים . רש״י כבר פירש כך את פס׳ 24 : ״מתחילה אמרה כן כדי שיטה אזן לדבריה״ ורבים בעקבותיו . 23 ראו לדוגמה אצל לוונסון, שמואל א כה, עמ׳ 19 ; בידל, שמואל א כה, עמ׳ 627 . הצעתו של מקנזי ( המלך דוד, עמ׳ 100 – 101 ) לפיה זו עדות על כוונתה של אביגיל להרוג את נבל נראית מרחיקת לכת . 24 כך גאן, גורלו של שאול המלך, עמ׳ 101 ובידל, שמואל א כה, עמ׳ 626 – 627 . במשתמע גם אצל אלטר, דוד, עמ׳ 154 . 25 לפירוש היגד זה כמשאלת לב ולא רק כהערכה ראו : ג׳ובלינג, שמואל, עמ׳ 154 ; אשמן, תולדות חוה, עמ׳ 94 – 95 . 26 המונח ׳נבלה׳ נקשר בדרך כלל לפשעים השוברים את הסדר החברתי ולכן גוררים עונש כה חמור . ראו : רות, נבל, עמ׳ 402 – 404 ; פיליפס, נבלה, עמ׳ 241 ; סמית׳, צדק, עמ׳ 150 ; מרבק, נבל, עמ׳ 167 . 27 גם הכינוי ׳איש בליעל׳ כרוך באיום חמור על הסדר החברתי לעתים בהקשר של הפרת חוק וסדרי פולחן ( לדוגמה : דב׳ יג 14 ; טו 9 ; שופ׳ יט 22 ; כ 13 ; שמ״א ב 12 ; מל״א כב 10 , 13 ; מש׳ יט 28 ) ולעתים בזיקה לכוחות הכאוס ( לדוגמה : תה׳ יח 5 ; מא 9 ) . ראו : אוטזן, בליעל, עמ׳ 131 – 134 . 28 הבחנה זו מצטרפת להשערה המסתברת של גרסיאל ( הסיפור של דוד, נבל ואביגיל, עמ׳ 72 )

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא