״לשפוך דם חנם ולהושיע אדני לו״: טענותיה של אביגיל ומשמעותן

עמוד:8

[ 8 ] ש ר ה ש ו ר ץ בית מקרא סח / א ( תשפ"ג ) אך הצירוף ׳שפך דם׳ שכיח ומורה פעמים רבות על משמעות זהה ( לדוגמה : בר׳ 9 השורש יש״ע ו 9 ; לז 22 ; יח׳ יח 10 ) , וכך גם הוואריאציה הנפוצה ׳דם נקי׳ . רווח מאד במקרא ומיוחס בדרך כלל לה׳ ולעתים רחוקות יותר לאדם המציל 10 הביטוי ׳הושע ידי לי׳ נדיר ביותר אך אינו יחידאי אחרים ממצוקות שונות . ומופיע מלבד כאן גם בסיפור גדעון, בו ההושעה העצמית אינה קשורה לשפיכת דם חנם ונפסלת מפני שהיא תמנע לקח חינוכי תיאולוגי שה׳ ביקש ללמד : ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי 11 יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי ה וֹשִׁי עָה לִּי ״ ( שופ׳ ז 2 ) . הביטוי ״בּוֹא בְדָמִים״ שונה אם כן במשמעו מהביטוי ״הוֹשֵׁעַיָדְךָלָךְ״ ולכן מסתבר שגם בצירוף שלהם יחד בדברי אביגיל נשמר מובנו הייחודי של כל אחד מהם . אך מדוע העלתה אביגיל שתי דרישות שונות מדוד ? מה היחס ביניהן ואיזו תפיסה משתקפת מכל אחת מהן ? השאלות הללו נוגעות במסר הרעיוני של הטיעון והן כרוכות בשאלת הלגיטימציה של דוד להושיע עצמו נוכח מצבו כפליט ובמידת אשמתו של נבל, השנויות במחלוקת במחקר . יש הסבורים שהסיפור מציג את דוד באופן שלילי יותר מנבל, אשר סירב 12 לפי גישה זו הריגת נבל, בצדק להיענות לדרישת דוד לשלם לו דמי חסות . כמו גם שאר בני ביתו, היא בגדר שפיכת דם נקי . לדעתי אין אחיזה לטענה שבקשת דוד אינה לגיטימית בעיני המספר מכיוון שאין בתגובתו של נבל התייחסות לתשלום בעבור עבודה שלא הוזמנה אלא רק דגש על מעמדו הנחות של דוד ( פס' 10 - 11 ) , ומפני שעדותו של הנער מפזרת את הערפל סביב בקשת 13 אכן, רבים דוד ומבהירה רטרואקטיבית שהצדק עמו ולא עם נבל ( 15 - 16 ) . טענו שנבל נשפט לשלילה בסיפור בהתאם לאפיונו הישיר במצג ( פס' 3 ) , והציעו הסברים שונים לדרישתה של אביגיל מדוד להימנע מהריגתו . אולד רמז 9 יתכן שזו הסיבה לכך שבתה״ש לפסוק 31 מופיע הצירוף ׳דם נקי׳ ולא ׳דם חנם׳ וראו הערתו של מקרטר הדבק בנה״מ במקרה זה ( שמואל, עמ׳ 395 ) . 10 כגון הצלה מאונס ( לדוגמה : דב׳ כב 27 ; כח 29 ) ועזרה במלחמה ( לדוגמה : שמ״א כג 2 ; שמ״ב י 11 ) . 11 ביטוי דומה מופיע באיוב ( מ 14 ) אך שם ברור שהדברים נאמרים באירוניה או אולי בסרקזם . 12 לדוגמה : ברוגמן, שמואל, עמ׳ 176 ; בודנר, שמואל, עמ׳ 261 , ובמיוחד באדן, דוד, עמ׳ 95 – 97 שהגדיר את דוד כטרוריסט . 13 ראו עוד על כך אצל אנדרסון שהצביע על האהדה לדוד בסיפור על בסיס אסטרטגיית הקריאה ( מחקרים ספרותיים, עמ׳ 169 – 170 ) , ואצל בודי שביסס את הלגיטימציה לבקשת דוד על נהגי המזרח הקדום ( דוד, עמ׳ 24 – 59 ) .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא