|
|
עמוד:6
[ 6 ] ש ר ה ש ו ר ץ בית מקרא סח / א ( תשפ"ג ) א . טענותיה של אביגיל נאומה של אביגיל לדוד ( שמ״א כה 24 - 31 ) זכה להערכה רבה הודות לאמצעיו 1 בזכותם הצליחה אביגיל הרטוריים המתוחכמים ומבנהו האמנותי המשוכלל . לרכוש את אמונו של דוד ולהפיג את חמתו . אולם, מאחר שמדובר בנאום שכנוע לבו של הנאום והיסוד החשוב ביותר שלו הוא הרכיב הארגומנטי בהיותו צירו 2 מהי טענתה העקרונית של אביגיל ? בדבריה לדוד היא חוזרת הלוגי המרכזי . פעמיים על הדרישה שיימנע מלשפוך דם חנם ולהושיע את עצמו : ״וְעַתָּה אֲדֹנִי א ) ; ״וְלֹא חַי ה׳ וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה׳ מִבּוֹא בְדָמִי ם וְה וֹשֵׁעַיָדְךָלָךְ״ ( 26 תִהְיֶה זֹאת לְךָלְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְדָּם חִנָּם וּלְה וֹשִׁי עַאֲדֹנִי ל וֹ״ ( 31 ) , וגם דוד ציין זאת בדבריו לאביגיל לאחר המפגש עמה : ״וּבָרוּךְטַעְמֵךְ 3 וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִי ם וְה וֹשֵׁעַיָדִי לִי ״ ( 33 ) . זהו אפוא מוקד הטיעון של נאומה והוא מהווה פרשנות ע ר כ י ת לתוכניתו ה מ ע ש י ת של דוד לפגוע בבית נבל ( 22 ) , עליה שמעה מהנער שהזהיר אותה א ) . מפני הרעה הצפויה לנבל וביתו ( 17 מה המשמעות הרעיונית המשתקפת מטענתה של אביגיל ועל איזה תשתית ערכית היא נשענת ? האם היא נושאת מסר מוסרי או תיאולוגי ? מה ניתן ללמוד ממנה על מניעיה של אביגיל ותפקידה בסיפור ? שאלות אלה תלויות במידה 1 להלן מחקרים מרכזיים בנושא : לוונסון, שמואל א כה, עמ׳ 17 – 20 ; גאן, גורלו של שאול המלך, עמ׳ 99 – 100 ; ברנר, הנשים הישראליות, עמ׳ 36 ; גרסיאל, שמואל א כה, עמ׳ 167 ; באך, העונג של הטקסט, עמ׳ 26 – 27 ; קלאוס, נאום אביגיל, עמ׳ 64 – 73 ; היימן, כוח השכנוע, עמ׳ 11 – 12 ; פון-וולדה, דוד ואביגיל, עמ׳ 362 – 365 ; פריימר-קנסקי, הנשים במקרא, עמ׳ 61 – 62 ; בן-איון, נשות דוד, עמ׳ 93 – 115 ; אשמן, תולדות חוה, עמ׳ 94 – 97 ; אסלר, אביגיל, עמ׳ 176 – 179 ; נוה, הנשים החכמות במקרא, עמ׳ 49 – 59 . הצעתו של שולץ, לפיה הנאום דווקא לא מסודר בכוונת מכוון כדי לגרום להלם אצל דוד, אינה מסתברת . שולץ, העיצוב האמנותי, עמ׳ 137 – 138 . 2 רכיב זה מכונה אצל אריסטו ׳לוגוס׳, ואף שיש מחלוקת באשר לאיזון הראוי בינו לבין אקט התקשורת עם הנמען ( הפאתוס ) ואמינותו של הדובר ( האתוס ) , ישנה הסכמה רחבה שהוא יותר חשוב מהם בגלל אופיו הרציונלי . ראו : צורן, רטוריקה, עמ׳ 21 – 24 , 35 – 36 ; סלון, לוגוס, עמ׳ 459 ; גארוור, הרטוריקה של אריסטו, עמ' 110 – 111 ; גתי, אמנות הרטוריקה, עמ׳ 85 – 87 . 3 אביגיל השתמשה בפסוק 26 א בצורת ׳קטל׳ — ״מְנָעֲךָ״ — כדי להציג את ההימנעות של דוד כמעשה שכבר נעשה, אף שהאיום עדיין קיים . מקרטר ( שמואל, עמ׳ 394 ) טען שפס׳ 26 אינו במקומו ואמור להיות בין פס׳ 41 לפס׳ 42 , וקליין ( שמואל, עמ׳ 250 ) סבור שזו תוספת דויטרונומיסטית . אולם, טענות אלה מחמיצות את כוחו של האמצעי הרטורי להעברת המסר שדוד כבר החליט כביכול לפעול נכון .
|
|