|
|
עמוד:12
[ 12 ] א ל כ ס נ ד ר ר ו פ א בית מקרא סז / א ( תשפ"ב ) אב אחד בלבד, יעקב, והכירה את התערבות ה' בתולדות ישראל אך ורק במצרים, ולא לפני כן . לעומת זאת, ההכרזה המוספת בפס' 3 , באה לתקן, "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו" . בתחילה הייתה שבועה לאבות כולם, מה שאירע אחר כך היה אך ורק הגשמה של הבטחה זו לאבות . נמצא שהיו מסורות שונות ומגוונות על קדמות ישראל . ספר דברים קלט אותן, אך עיבד אותן לפי תבנית היסטורית שהייתה בידו : הבטחה אלוהית לשלושת האבות והגשמתה בדור הבנים . [ ד ] עם חומר המורשה של ספר דברים צריך למנות את אותן פרשיות הקשורות באזור 6 בדב' כז 1 - 8 ישנה מצווה על הקמת אבנים גדולות ( היינו מצבות ) ומזבח בהר שכם . עיבל, ובדב' יא 26 - 30 ו-כז 11 - 13 קיימת מצווה על טקס ברכה וקללה הנערך בהרים גריזים ועיבל . כאמור, שתי המצוות קשורות לשכם, שהרי העיר שכם העתיקה ( תל בלאטה היום ) הייתה בשיפולי הר עיבל, והמצווה על הברכה והקללה הייתה צריכה להתבצע בשיפולי ההרים גריזים ועיבל, היינו בעמק שכם, שהרי לו עמדו בראשי ההרים, לא היו שומעים זה את זה . שתי הפרשיות הללו הגיעו אלינו בספר דברים בצורה פגומה כלשהי . למצווה על המזבח והאבנים בהר עיבל ( כז 4 - 8 ) קודמת פרשה קצרה המצווה על הקמת "אבנים גדלות" עם הכניסה לארץ, בלי לפרט את שם המקום ; והמצווה על הברכה והקללה חצויה בשני קצוות של הקובץ המשפטי — תחילתה ביא 26 - 30 וסופה בכז 11 - 13 . נמצא שהמצוות הללו אינן עיקר בספר דברים, אלא משקע שנכלל בו כלאחר יד . המשקע הזה בספר דברים מלמד על מוצאו של הספר, וביתר דיוק על מוצאם של הסופרים שמסרו אותו : הם באו ממלכות ישראל, ויש להניח שהגיעו ליהודה ולירושלים כאשר חרבה מלכותם בשנים 722 – 720 לפנה"ס . מותר אפוא להניח שגם חלקים נוספים בקובץ החוקים של ספר דברים משקפים מורשת ממלכות ישראל . [ ה ] לעומת חומר המורשה שנכלל בספר דברים בהיסח הדעת, יש פה גם חומר מורשה 7 אלה הם עשרת הדיברות . הנאום של משה הנפתח ב-ד 44 המשמש כבסיס ליצירתו . בא להטעים שעשרת הדיברות היו רק התחלה של הברית שכרת ה' עם ישראל בחורב . התחלה זו נאמרה במפורש לכל העם ( ה 19 ) . העם שמע ונתקף אימת מוות ( ה 22 ) , 6 בכך דנתי במבוא, עמ' 19 – 26 . 7 פרק זה מבוסס על מאמרי : דברים ה' 28 — ו' 1 , עמ' 177 – 184 = מבוא, עמ' 259 – 267 .
|
|